| כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה |
| | מהו "עמר"? עיון בגדרי המצווה |
| | | רש"י |
| | | | ושכחת עומר. ולא גדיש מכאן אמרו עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה: |
| | מה תיבת "בשדה" מוסיפה ללמד בעניין? |
| | | רש"י |
| | | | בשדה. לרבות שכחת קמה ששכחה מקצתה מלקצור: |
| | הסבר לסמיכות העניינים |
| | | בעלי טורים |
| | | | סמך כי תקצר קצירך בשדה ללא תטה משפט. לומר לך שצריך שתדע משפט הקציר כההיא דתנן (פאה פ"ו מ"ה) שתים לקט שלש אינו לקט: |
| לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ |
| | מדוע תיבת "תשוב" באה ללמדנו במהות המצווה? |
| | | רש"י |
| | | | לא תשוב לקחתו. (פאה ה) מכאן אמרו שלאחריו שכחה שלפניו אינו שכחה שאינו בבל תשוב: |
| לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה |
| | האם רק המוזכרים כאן זכאים לעמרים אלו? מדוע התורה מזכירה דווקא אותם? |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק י"ד] לא תעשק שכיר עני ואביון. ידבר הכתוב בהוה, שהעניים והאביונים והגרים משכירים עצמם. וכן אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (שמות כב כד), וכן לגר ליתום ולאלמנה יהיה (להלן פסוק יט), שהם העניים ברוב. וכן בהרבה מקומות ידבר בהוה, כמו לא תחסם שור בדישו (להלן כה ד), לא תחרש בשור ובחמור יחדיו (לעיל כב י): |
| לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: |
| | מהי ברכה זו ומדוע בעל השדה זוכה בה? |
| | | אבן עזרה |
| | | | למען יברכך. כי נתת משלך במחשבה והשם יתן לך משלו באמת: |
| | מה נלמד מהבטחה זו, הרי בעל השדה לא התכוון למצוה? |
| | | רש"י |
| | | | למען יברכך. (ספרי) ואע"פ שבאת לידו שלא במתכוין ק"ו לעושה במתכוין אמור מעתה נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | לא תשוב לקחתו וגו' למען יברכך ה' אלהיך. קבע ברכה במתנת המחשבה. ודרשו רז"ל למען יברכך אף על פי שבאה לידו שלא במתכוין, ק"ו לעושה במתכוין, אמור מעתה נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הוא מתברך עליה: |
| | | רש"י |
| | | | [מובא בפירושו לויקרא פרק ה' פסוק י"ז] ולא ידע ואשם ונשא עונו. (ת"כ) רבי יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע על אחת כמה וכמה שיעניש את שידע רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו ולדורותיו וכי איזו מדה מרובה של טובה או של פורענות הוי אומר מדה טובה. אם מדת פורענות המעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו. מדה טובה המרובה היושב לו מן הפיגולין והנותרות והמתענה ביה"כ עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. רע"א הרי הוא אומר (דברים יז) ע"פ ב' עדים או ג' עדים וגו' אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט לך הכתוב בג' אלא להביא שלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו לענין עונש והזמה אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר טוב לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה. ראב"ע אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה הרי הוא אומר (דברים כד) למען יברכך וגו' קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצוה בלא ידע. אמור מעתה היתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו ומצאה העני ומתפרנס בה הרי הקב"ה קובע לו ברכה: |
| | הסבר לסמיכות העניינים |
| | | בעלי טורים |
| | | | למען יברכך. וסמיך ליה כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך. לומר לך שהאזהרה סימן ברכה. וסמיך זית לשדה לומר לך כשם שמניחין פאה בשדה כך צריך להניח פאה באילן: |
|