עם אשר תמצא. השיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

לא יחיה. כלו' אני אעשה נקמה מגופו:

לא יחיה. רק אהרגנו. ויש אומרים שהיה דרך תפלה על כן מתה רחל בדרך. אם כן יודיענו מי התפלל על אשת פנחס:

לא יחיה. כדין בן נח, ואם תאמר אין צריך לאומרה הלא משפטו חרוץ, נתכוון לומר שאין לו טענה לומר כי נתונים המה לו או שכוחים המה אצלו:

לא יחיה. כי חשב שגנב אותם אחד מהעבדים לעבדם ולחזר לסורו, ובזה היה חיב מיתה.

[מובא בפירושו לפסוק ל"א] ויען יעקב וגו'. פי' אין אני מכחיש שברחתי, ומה שאמרת למה וגו' כי יראתי ממך שמא תגזול וגו', ומה שהתבוננת לומר כי לסיבה זו גנבתי אלהיך לבל יגיד, לזה ענה עם אשר וגו' כי טענה זו של גניבת התרפים כי זה יגיד שבורח הוא היא טענה הנשמעת, לזה נשבע לו עליה בקללה כדין המחרים על הספק:

לא יחיה. ומאותה קללה מתה רחל בדרך (ב"ר):

לא יחיה. רק אהרגנו. ויש אומרים שהיה דרך תפלה על כן מתה רחל בדרך. אם כן יודיענו מי התפלל על אשת פנחס:

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. מן החרם הזה נענשה רחל שמתה בדרך. ומכאן שיש לאדם ליזהר מעונש הצדיקים ומקללתם:

נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך. זה יורה על אמונתו ומעלתו של יעקב, והוא דרך הצדיקים שאינם חומדים ממון אחרים ואפילו מן הקרובים. כי יעקב שעמד בבית חמיו עשרים שנה ונתברך בגללו כמו שהעיד עליו לבן עצמו נחשתי ויברכני ה' בגללך היה מרשה לחמיו להכנס בכל אהליו וכל חפץ שיכיר שהוא שלו שיקחנו לעצמו, זהו שאמר הכר לך מה עמדי וקח לך. וכן הזכיר למטה כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. בא וראה הצדיקים כמה הם מתרחקים מן הגזל:

מה עמדי. משלך:

הכר לך מה עמדי. משלך. וקח לך. כשתכירהו.

ולא ידע יעקב. שאם היה יודע לא היה מעז פניו לכחש, ולא היה אומר "לא יחיה".