| וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ |
| | תחילה טען לבן שיעקב ברח, מדוע כעת הוא משתמש בלשון הליכה? |
| | | אור החיים |
| | | | ועתה הלוך וגו'. פי' להיות שמקודם קבל עליו למה נחבא לברוח שמחזיקו כבורח ואחר כך חזר לומר ועתה פי' לשון תשובה כאומרם ז"ל, (ב"ר פ' כ"א) והכונה ואם תשיבני דבר כי לא ברחת אלא הלוך כדרך הליכה הלכת כי נכסוף נכספתה וגו' ולא כמו שאמרתי לך בדרך בריחה אם כן למה גנבת את אלהי אלא ודאי כי לצד שהוא המגיד לחששת שמא יודיעני ויגיד לי שהלכת גנבת אותו וזה לך האות שברחת: |
| כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ |
| | פירוש. מהו הבנין הדקדוקי של "נכסף"? |
| | | רש"י |
| | | | נכספתה. חמדת והרבה יש במקרא (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי. (איוב יד) למעשה ידיך תכסוף: |
| | | אבן עזרה |
| | | | נכסוף. שם הפועל מבנין נפעל כמו אם נלחום נלחם בם: ומלת נכספת. כמו התאוית. וכן יכסוף לטרוף: |
| | מדוע כפל את הלשון? |
| | | רבינו בחיי |
| | | | כי נכסוף נכספתה לבית אביך. כפל הלשון לרמוז כי נכסף לאביו ונכסף לארץ הקדושה כלשון (תהלים פד) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות אלהי: |
| | ביאור לאות ה"א בסוף תיבת "נכספתה" |
| | | רבינו בחיי |
| | | | ויתכן לומר כי תוספת הה"י רמז לכבוד שכתוב בו (ישעיה סד) בית קדשנו ותפארתנו. ואליו היה נכסף כי בית קדשנו הוא הכבוד, ותפארתנו תפארת ישראל. וכתיב (תהלים צו) עוז ותפארת במקדשו והבן זה. ומי שלא נכסף אליו הוא החוטא. וכלשון הזה מצינו שהוכיח הנביא את ישראל כאשר לא היו נכספים ליראת הש"י ושמירת מצותיו, הוא שאמר (צפניה ב) התקוששו וקושו הגוי לא נכסף: |
| לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי: |
| | האם לבן אכן חושב שתרפים אלו הם אלהים? |
| | | רשב"ם |
| | | | [מובא בפירושו לשמות פרק ל"ב פסוק ד'] אלה אלהיך ישראל אשר העלוך. וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים. כל עובדי עבודת כוכבים יודעים שאלהינו בשמים ברא את העולם. אך בזה היו טועים שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה ולכך אומרים אלה אלהיך ישראל אשר העלוך כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו. וכן לבן אמר על התרפים למה גנבת את אלהי. ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה שלכל מיני מכשפות ואוב וידעוני כח בו להבחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות. לדעת אם יהיו תמים לה' אלהיהם. ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של רוח הטומאה כדכתיב כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם וגו': |
| | עיון בסדרם של כל הפסוקים האחרונים, והקשר שביניהם |
| | | אור החיים |
| | | | ועתה הלוך וגו'. פי' להיות שמקודם קבל עליו למה נחבא לברוח שמחזיקו כבורח ואחר כך חזר לומר ועתה פי' לשון תשובה כאומרם ז"ל, (ב"ר פ' כ"א) והכונה ואם תשיבני דבר כי לא ברחת אלא הלוך כדרך הליכה הלכת כי נכסוף נכספתה וגו' ולא כמו שאמרתי לך בדרך בריחה אם כן למה גנבת את אלהי אלא ודאי כי לצד שהוא המגיד לחששת שמא יודיעני ויגיד לי שהלכת גנבת אותו וזה לך האות שברחת: |
| | | ספורנו |
| | | | ועתה. מאחר שלא היה ראוי שתלך בלי רשות ושתגנב את לבבי ללכת. הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך. יתחיב שהלכת באפן זה מרב תאותך לשוב לבית אביך ויהי מה. למה גנבת את אלהי. כי בזה אין התנצלות, שלא היתה תאותך לבית אביך סבה שתגנב את אלהי. |
|