אך אם אתה לו שמעני. אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם אני אי אפשי בכך אך אם אתה לו שמעני הלואי ותשמעני:

אם אתה לו שמעני. שעורו, אם אתה אם תשמעני, וענינו כמו אם אתה תשמעני, ובא הכפל לנחץ הענין, כמו סורה אדני סורה אלי (שופטים ד יח), הטוב טוב אתה (שם יא כה), וכן ולאמר עליו לאמר (דהי"ב לב יז), וכן ואני אנה אני בא (להלן לז ל), ופניתי אני, וראיתי אני (קהלת ב יב יג). ) , כי כל העדה כלם קדושים (במדבר טז ג), כלם רידוף הענין. וכן על דעתי אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח (לעיל יד כג), שעורו אם מחוט ועד שרוך נעל אקח מכל אשר לך: או יאמר, אם אתה כאשר אמרת, כלומר שפיך ולבך שוים בענין, ואם תשמעני. וכן ויאמרו להם אחיהם מה אתם (שופטים יח ח) , ודומה ללשון הזה על דעתי למה זה אנכי (להלן כה כב), אולי זה דעת אונקלוס שאמר אם את עבד לי טיבו, שתעשה רצוני כאשר אמרת:

אך אם אתה לו שמעני. אם אתה תעשה כן לו תשמעני. או טעמו אם אתה תעשה כן לו נתתי כסף השדה:

וידבר וגו'. לאמר אך וגו'. פי' שימעט בריבוי דברים:

אך אם.. נתתי כסף השדה. אנכי אעשה כדברך לקבר שם המת "אך אם נתתי כסף השדה", ולא אקבר בו באפן אחר. אתה לו שמעני. אתה בבקשה שמעני. קח ממני ואקברה. אחר כך.

נתתי. דוני"ש בלע"ז (געבען) מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר:

נתתי כסף וגו'. פי' אם הוא גמר ליתן לו השדה בתורת מתנה גם הוא גמר לתת לו הכסף בתורת מתנה קח ממני ואז אקבל מתנתך ואקברה את וגו':