| וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד |
| | פירוש. באיזה בכור מדבר הכתוב? באיזו אשה מדבר הכתוב? |
| | | רש"י |
| | | | והיה הבכור. גדול האחים הוא מייבם אותה: |
| | | רמב"ן |
| | | | וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו, יבמות כד.) מדרש, שיהא גדול האחים מיבם, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | ומה שפירשו בו רז"ל, והיה הבכור אשר תלד, אמו של מת, הוא יקום בנכסים על שם אחיו המת ויזכר שם המת בנחלתו, אין זה פשוטו של מקרא, אבל הוא מדרש לרז"ל ומשם הוכיחו שמצוה בגדול ליבם, וזהו שהזכיר לשון בכור: |
| | מה תיבות "אשר תלד" מוסיפות ללמד בעניין? |
| | | רש"י |
| | | | אשר תלד. פרט לאיילונית שאינה יולדת: |
| | | רמב"ן |
| | | | וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו, יבמות כד.) מדרש, שיהא גדול האחים מיבם, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי: |
| | | אבן עזרה |
| | | | וכבר פירשתי אשר תלד בפסוק לעם נכרי: |
| יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת |
| | פירוש. מה מתרחש כאן? |
| | | רש"י |
| | | | יקום על שם אחיו. זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו: |
| | | רמב"ן |
| | | | וטעם והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. איננו כפשוטו שיקראו הבן הראשון בשם המת ראובן או שמעון כמוהו, שהרי בבעז נאמר כן (רות ד י) ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, ולא קראו אותו מחלון. אבל הכתוב הזה על דרך האמת הבטחה, והנה הוא כפשוטו: |
| | | רשב"ם |
| | | | יקום. הבן על שם אביו [אחיו] לפי הפשט: |
| | | אבן עזרה |
| | | | הבכור אשר תלד. יקרא בשם אחיו. ולא ימחה שמו. על הנחלה ידבר. |
| | | רבינו בחיי |
| | | | והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ע"ד הפשט בכתוב הזה הוא דרך הקבלה, כי הבכור אשר תלד אשת המת יקום על שם אחיו המת, ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו, אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר הכתוב, זהו שאמר ולא ימחה שמו מישראל, שאם לא יקום ימחה שמו מישראל סבא, וזה מבואר. |
| וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל: |
| | פירוש. מהי מטרת היבום? |
| | | ספורנו |
| | | | ולא-ימחה שמו מישראל. שיהיה הולד נחשב אצל ה' יתעלה קיום פריה ורביה למת, שהרי נולד על-ידי קדושיו של מת, ואין היבם צריך לקדשה קדושין אחרים. וזה מאס אונן בשנאתו את אחיו, ובזה, וקצף האל יתברך עליו קצף. |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ט'] וע"ד הפשט בטעם מצות היבום כדי שישאר בבית המת ולא ימשול זר על אשתו ועל נכסיו, כענין שכתוב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, כי בזה אומדין דעתו של מת כי הוא רוצה שימשול אחיו על נכסיו ועל אשתו יותר מאחר כיון שאין לו זרע שיירשנו, זה טעם היבום. |
| | מה חז"ל לומדים מפיסקה זו בגדרי מצוות היבום? |
| | | רש"י |
| | | | ולא ימחה שמו. (שם כד) פרט לאשת סריס ששמו מחוי: |
| | | רמב"ן |
| | | | וסמכו בו רבותינו (ספרי קנו, יבמות כד.) מדרש, שיהא גדול האחים מיבם, ושהאילונית אינה מתיבמת, וכן אשת הסריס ששמו מחוי. וזה כולו אסמכתא, כי האילונית ואשת הסריס מגופיה דקרא נפקי: |
| | | אבן עזרה |
| | | | הבכור אשר תלד. יקרא בשם אחיו. ולא ימחה שמו. על הנחלה ידבר. |
|