| לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו: |
| | פירוש. במה מדבר הפסוק? האם מדובר בעבד עברי או כנעני? האם מדובר באדון ישראל או גוי? |
| | | רש"י |
| | | | לא תסגיר עבד. כתרגומו. ד"א אפילו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל: |
| | | רמב"ן |
| | | | ורבותינו אמרו (גיטין מה.) אפילו בעבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ, שגם זה יעמוד לפני יושבי ארץ השם, וינצל מעבוד היושבים על אדמה טמאה ושאין כל המצות נוהגות שם: |
| | | אבן עזרה |
| | | | לא תסגיר עבד. בלכתם למלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי: מעם אדוניו. גם הוא איננו ישראל כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו הנה זה חלול השם על כן לא תוננו: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | לא תסגיר עבד אל אדוניו. האדון הזה איננו ישראל, ועבד זה ברח מחוצה לארץ לארץ, ואסור להסגירו לידי אדוניו שבחוצה לארץ |
| | מהו טעמה מצווה זו? מדוע היא כתובה כאן? |
| | | רמב"ן |
| | | | וטעם לא תסגיר עבד אל אדניו. דבק למעלה, שאם יברח העבד מאדוניו אשר יצאת עליו מחנה וינצל אל מחנך, לא תסגירנו לו בממון אשר יתן לך. ולפי שאמר במקום אשר יבחר, נראה שהוא מצוה שיהיה בן חורין ולא נעבוד בו אנחנו: והטעם במצוה הזו, כי עמנו יעבוד את השם, ואיננו הגון שנחזירנו אל אדוניו לעבוד ע"ז. ועוד שיתכן שילמד דרך מבוא העיר, כי בענין כזה ילכדו מדינות רבות על ידי העבדים והשבויים הבורחים משם: ורבותינו אמרו (גיטין מה.) אפילו בעבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ, שגם זה יעמוד לפני יושבי ארץ השם, וינצל מעבוד היושבים על אדמה טמאה ושאין כל המצות נוהגות שם: |
| | | אבן עזרה |
| | | | לא תסגיר עבד. בלכתם למלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי: מעם אדוניו. גם הוא איננו ישראל כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו הנה זה חלול השם על כן לא תוננו: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | לא תסגיר עבד אל אדוניו. האדון הזה איננו ישראל, ועבד זה ברח מחוצה לארץ לארץ, ואסור להסגירו לידי אדוניו שבחוצה לארץ, וזה משום חבת הארץ |
| | מה אנו מצווים לעשות בעבד זה? |
| | | רבינו בחיי |
| | | | וכופין את רבו לכתוב לו גט שחרור ולהתירו בישראל ויכתוב לו העבד שטר על דמיו: |
| | הסבר לרצף העניינים שבפרשיות אלו |
| | | ספורנו |
| | | | לא-תסגיר עבד אל-אדניו. אחר שדבר במחנה הצובאים (פסוקים י-טו) דבר בדברים הקורין בו, לתקן ענינם, והם: ענין העבד הבורח (טז-יז), וענין הנשים הקדשות המצויות במחנה הצובאים (יח-יט). |
| | ביאורים לסמיכות העניינים |
| | | בעלי טורים |
| | | | ערות דבר. וסמיך ליה לא תסגיר עבד. רמז ערוה סגורה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. סמיך לא תהיה קדשה ללא תסגיר עבד דאיירי בבת ישראל הנשואה לעבד. ועוד סמיך עבד לבנות ישראל לומר בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה: |
|