ביום הנחילו את בניו. בבריאות גופו או ביום מותו והוא שכיב מרע או בית דין ינחילו:

הנחילו את בניו את אשר וגו'. ולא אמר ביום הנחילו את אשר יהיה לו את בניו, להסמיך תיבת הנחילו למאמר את בניו, לרמוז סברת חכמים שאמרו (ב"ב ק"ל.) שיכול האב להנחיל לבן אחד מבניו יותר ממה שנוגע לו כפי החלוקה:

ביום הנחילו את בניו. ס"ת מותו. רמז למאי דאמר ר' יהודה (בבא בתרא קיג, ב) ג' שנכנסו לבקר את החולה, ביום רצו כותבין רצו עושין דין, בלילה כותבין ואין עושין דין. וזה מה שמצוה בשעת מיתה אם הוא ביום יש לו תורת דין: את אשר יהיה לו. ס"ת תורה שלא ינחיל לעבור על דברי תורה, אם נתן לאחר בשביל ירושה לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה אין בדבריו כלום:

לא יוכל לבכר את בן האהובה. אזהרה שלא יעשה זה, וכן כולם, לא תוכל לאכול בשעריך (לעיל יב יז), לא תוכל לתת עליך איש נכרי (לעיל יז טו), ואמר אונקלוס בכולם לית לך רשו. והטעם לא תתן יכולת לנפשך לעשות ככה, והוא מפליג באזהרה: וכן כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים, מצות עשה שינחילנו פי שנים. והנה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו, עובר בלא תעשה ועשה, ואע"פ שאין דבריו קיימים בדין, וכל שכן אם לא רצה להודיע שהוא הבכור וטען שהוא פשוט והנחילו כאחד מבניו מדעתו שהוא הבכור שעובר בהן: ואלו מצות מחודשות.

וטעם לא יוכל. כחבריו:

לא יוכל לבכר וגו'. ואם ביכר עובר בלאו, ובזה יתיישב מה שהקשו התוספות שם בדיבור המתחיל תלמוד לומר לסברת רבנן:

לבכר. בדבור ובמעלה:

וממה שאמר הכתוב "על פני בן השנואה הבכור", יראה לי שאין המצוה הזאת והדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור. אבל אם מת הבכור בחיי אביו, אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן הדין לבניו, אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך וכך בנכסי ובניו של בני הבכור יטלו כך וכך בנכסי, דבריו קיימין, כדרך שהם קיימים במקום שאין שם בכור. וכן איננו עובר בלאו הזה אם לא הכיר הבכור לאחר מותו. כי לא מצאתי "על פני" רק בחייו, על פני אהרן אביהם (במדבר ג ד), על פני תרח (בראשית יא כח), וכן כולם:

[מובא בפירושו לפסוק ט"ו] במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו האומות שמראה להם פנים. שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים. ביום הנחילו לעתיד לבא. לא יבכר כי אם בני בכורי ישראל:

לא יוכל לבכר. ואם תאמר הרי יעקב בכר יוסף בן האהובה על פני ראובן בן השנואה כדכתיב וירא ה' כי שנואה לאה בפשיעתו של ראובן היה ונתנה ליוסף שפרנס אביו וא"ה לא יוכל לבכר ואם פשע באביו יביאנו לבית דין כדמפרש ואזיל:

לא יוכל לבכר את-בן-האהובה על-פני בן-השנואה הבכר. לא יעביר הבכורה מן הבן בשביל שנאת זו או אהבת זו. אבל אם יעשה זה בסבת רשעת הבן הבכור, אז ראוי להעביר, כאמרם ז"ל: 'אם לא היה נוהג כשורה, זכור לטוב' (בבא בתרא קלג, מ) וכן נראה שעשה יעקב אבינו, כאמרו: "ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן-ישראל" (דברי-הימים-א ה, א).