במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו האומות שמראה להם פנים. שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים. ביום הנחילו לעתיד לבא. לא יבכר כי אם בני בכורי ישראל:

אשר עניתה. כי תהיין. לומר לך שלא יענה אותה בהויות של ביאה:

אהובה. בעיניו ולא לשם:

שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. מרבה נשים מרבה כשפים, לומר לך כיון שיש לו ב' נשים האחת עושה בכשפיה כדי שישנא השניה:

לשניאה. תאר השם

והיה בן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני תשע מידות שמנה בנדרים (כ, ב) ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה: לשניאה. אותיות לנשואיה. לומר ששנואה בנשואיה, שהם בפסולין.

והיה הבן הבכור וגו'. אמר הכתוב בדרך ודאית, על דרך אומרו (בראשית כ"ט) וירא ה' כי שנואה לאה, כי ה' יראה בנשברי לב לסומכם:

[מובא בפירושו לפסוק י"א] ולקחת לך לאשה. לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור אבל אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה לכך נסמכו פרשיות הללו:

והיה בן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני תשע מידות שמנה בנדרים (כ, ב) ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה:

ונסמכה זו הפרשה בעבור וחשקת בה ולא חפצת בה:

כי תהיין לאיש. לכך נסמכו פרשיות הללו לכאן לו' לך עבירה גוררת עבירה דלפי שיקח יפת תאר תהיין לו שתי נשים ומריבה בתוך ביתו ולא עוד אלא שתשנא האחת ומה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה שכן מצינו בדוד שלפי שלקח בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו ושכב עם נשיו ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל. ומה כתיב אחריו וכי יהיה באיש חטא משפט מות אם ינצל מזה לא ינצל מזה הרי עבירה גוררת עבירה:

[מובא בפירושו לפסוק י"ד] ונסמכה לפרשה זו של יפת תואר פרשת כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, ללמדך שאשת יפת תואר זו לא התירה התורה אלא בקושי גדול, ולא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שהרי לסוף הוא שונא אותה, ואם יש לו בן ממנה יהיה בן סורר ומורה, לכך סמך לה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, וכן מצינו בדוד שלקח את מעכה בתו של תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל, ועשה כמה מחלוקת בישראל ונהרגו על ידו אלפים ורבבות מישראל. (...)

כי-תהיין לאיש שתי נשים. אחר נצחון המלחמה, דבר בעניני בני המדינה, והם עסקי הנשים והבנים (להלן טו-כג), והמקנה (כב, א-ד), והתכשיטים (שם ה), והציד (שם ו-ז) והבנין (שם ח), ועבודת האדמה (שם ט-יב).