
 | וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר |
|  | איך ייתכן שהנביא יודע שאכן כך יתרחש? |
| |  | רשב"ם |
| | |  | ובא האות והמופת. שיודעים עתידות ע"י רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני: |
| |  | רש"י |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ב'] וא"ת מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות כי מנסה ה' אלהיכם אתכם: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ב'] כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום. יקראנו הכתוב "נביא" על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן. ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני. ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן, ולא ידעו סבת הענין אך הדבר נתאמת לעיני רואים. אולי הנפש (בחדודה) תדבק בשכל הנבדל ותתכוין בו. והאיש הזה יקרא "נביא" כי מתנבא הוא, ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך: |
|  | מדוע כאן מדובר גם באות וגם במופת, ובפסוק הקודם מדובר באות או במופת? |
| |  | אור החיים |
| | |  | [עיין בפירושו לפסוק הקודם, המבוא גם בפסוק זה, תחת הכותרת "האם יש קשר פנימי בין" וכו'] |
|  | האם יש קשר פנימי בין המופת שנביא זה ניבא, לבין ההסתה לעבודה זרה? |
| |  | ספורנו |
| | |  | אשר לא ידעתם. שלא בא מופת אפילו על מציאותם. כי אמנם הנודעים בחוש או במופת נודע מהם שהם פועלים תמיד בענין אחד, באופן שנודע שהם פועלים טבעיים לא רצוניים, ובכן לא יועיל להתפלל אליהם ולא לעבדם: |
| |  | אור החיים |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ב'] ונתן אליך אות וגו'. צריך לדעת למה לא הזכיר בתחילה מאמר הנביא דבר שעליו נתן האות וגו'. עוד צריך לדעת כוונת אומרו ובא האות וגו' לאמר וגו' וכי האות הוא האומר הלא הנביא הוא האומר לעבוד עבודה זרה שעל זה הוא שמתחייב מיתה: ונראה שנתכון הכתוב לדבר כנגד נביא שבא ודיבר בסדר זה ה' אמר אליו שאם יתן מופת זה או אות זה כוונת האות הוא לומר שנעבוד עבודה זרה ואם יהיה האות והמופת בסדר זה אין הכוונה כן אלא אדרבא לתעבה ולשורפה כמשפטה הראשון, ובא האות והמופת פירוש הגם שהוא לא אמר אלא או זה או זה ובאו שניהם האות והמופת והיו בסדר אשר אמר שיגידו על כונת ה' שרצונו שיעבדו ע"ז, לא תשמע וגו' וחייב מיתה הנביא וגו' הגם שלא החליט בדבריו שיעבדו עד בא האות והמופת והם האומרים לעבוד, ועוד שהוא לא אמר אלא או אות או מופת והיו שניהם אף על פי כן לא תשמע וגו': |
 | נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם: |
|  | מדוע דבריו של הנביא לא הובאו במקומם, בפסוק הקודם? מה הנביא אומר? |
| |  | אור החיים |
| | |  | [עיין בפירושו לפסוק הקודם, המובא גם בפסוק זה, תחת הכותרת "האם יש קשר פנימי בין" וכו'] |
|  | מדוע לא כתוב שנביא השקר מסית גם בתחילת דבריו "לעבוד" אלהים אחרים? |
| |  | אור החיים |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ה'] (...) ואולי כי לזה נתכוון באומרו ובא האות והמופת לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים ולא אמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים לומר שחייבין גם אם לא יאמרו לעבוד, והגם שגמר אומר ונעבדם, הכוונה בזה שסופו לומר ונעבדם ולעולם שיתחייב על כל פרטים שרשם ה' בפסוק אחרי ה' וגו', (...) |
|  | מהו העניין ש- "לא ידעתם"? |
| |  | ספורנו |
| | |  | אשר לא ידעתם. שלא בא מופת אפילו על מציאותם. כי אמנם הנודעים בחוש או במופת נודע מהם שהם פועלים תמיד בענין אחד, באופן שנודע שהם פועלים טבעיים לא רצוניים, ובכן לא יועיל להתפלל אליהם ולא לעבדם: |
|