גם-בי התאנף ה' בגללכם. וזה כדי שתתקיים בכם בכיה לדורות, כמו שייעד באמרו "אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם" (שם יד, כח), והדבור באזניו בזה היה כאמרם "נשינו וטפנו יהיו לבז" (שם שם ג). ולכן ספר ענין מיתתו, אף- על-פי שלא היה עד סוף ל"ח שנה אחרי כן, והגיד אותו בתוך דבריו של הקדוש-ברוך-הוא שהיו בשנה השנית לצאת ממצרים, שאז אמר "אם יראה איש באנשים האלה" (להלן פסוק לה). ואמר גם-כן "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה" (להלן פסוק לט) שהיתה הכונה שהטף בסוף יהיו לבז, כמו שבאר המשורר באמרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים, ולזרותם בארצות" (תהלים קו, כו-כז), וכן העיד יחזקאל באמרו "גם-אני נשאתי את-ידי להם במדבר, להפיץ אתם בגוים" כו' (יחזקאל כ, כג). ובהגידו ענינו בתוך דבריו של הקדוש-ברוך-הוא הודיעם, כי מניעת הכנסו עמם לארץ היתה סבה שתתקים בהם יותר לרע הגזרה שנגזרה שטפם יהיו לבז לדורות. וזה בעצמו העיד המשורר באמרו "ויקציפו על-מי מריבה, וירע למשה בעבורם.. לא-השמידו את-העמים.. ויתערבו בגוים.. ויחר-אף ה' בעמו" (תהלים קו, לב-מ).