
 | וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר |
|  | פירוש "ויצמד". מהיכן נובעת המילה? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ויצמד ישראל. מגזרת צמד בקר |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | ויצמד ישראל לבעל פעור. מלשון צמד בקר |
|  | מדוע כך אירע? מיהו הפעיל כאן ומיהו הסביל? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ויצמד ישראל. מגזרת צמד בקר והטעם הנשים והנה נצמדו עמם לדת פעור: |
| |  | אור החיים |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ב'] וישתחוו וגו' ויצמד. פירוש זו סיבת השתחווייתו שנצמד וגו'. על דרך אומרם ז"ל (שם) שבעל פעור מאניס עובדיו: |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | (...) והענין שנצמדו איש ואשה. |
|  | האם כל ישראל חטא או רק שבט שמעון? |
| |  | רמב"ן |
| | |  | [מובא בפירושו לדברים פרק ל"ג פסוק ו'] יחי ראובן. אמר ר"א כי החל מראובן שהוא הבכור, ולא הזכיר שמעון, בעבור עון פעור, כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג, וכן דעת רש"י והמפרשים. ולפי דעתי אין מספרם ראיה, בעבור כי עדיין יחסרו שלשה עשר אלף ויותר מלבד המתים במגפה. וגם משאר השבטים יחסרו קצת, כי בני גד חסרו חמשת אלפים ובני אפרים שמונת אלפים. ועוד כי הכתוב שאומר (במדבר כה ג) ויצמד ישראל לבעל פעור, ואמר (שם פסוק ד) קח את כל ראשי העם, נראה שהיו בהם מכל השבטים וכל דייניהם ישפוטו בם, וכן אמר (שם פסוק יא) ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי: |
|  | מדוע התורה נוקטת "ויצמד" ולא "וידבק"? |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | ויש חלוק בין לשון הצמדה ולשון דבקות, כי אין ההצמדה קרוב וחבור כמו הדבקות, ואלו אמר וידבק ישראל ח"ו לא היתה תקנה לישראל. ומזה דרשו רז"ל בסנהדרין פרק ארבע מיתות ב"ד, הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל, אבל ישראל אינן כן (דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם, כשתי תמרות המדובקות זו בזו. במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמידים על ידי אשה, ואתם הדבקים דבקים ממש: |
|  | מדוע שמה של עבודה זרה זו הוא "בעל פעור"? |
| |  | רש"י |
| | |  | פעור. על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי וזו היא עבודתו: |
 | וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל: |
|  | במה מתבטא חרון אף זה? |
| |  | רש"י |
| | |  | ויחר אף ה' בישראל. שלח בהם מגפה: |
| |  | רשב"ם |
| | |  | ויחר אף. שהתחילה מגפה בעם: |
|