
 | וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: |
|  | פירוש "וישא משלו" |
| |  | אור החיים |
| | |  | וישא משלו וגו'. פירשתי למעלה (שכל דבריו אינם אלא דרך משל, וגם לפי מה שפירשתי שם יכול להתפרש גם כן כאן): |
|  | רמז מהכתיב החסר של תיבת "בער" |
| |  | בעלי טורים |
| | |  | בנו בער. בער כתיב חסר וי"ו כי נבער מדעת שמאז לא דברה עמו שכינה: |
|  | מדוע בלעם מכנה את עצמו בכינויים אלו? מה בין נאום זה לבין הקודמים? |
| |  | רמב"ן |
| | |  | וקרא עצמו עתה "שומע אמרי אל" ו"מחזה שדי יחזה", כאשר עשה בנבואה השלישית, והוסיף לקרא עצמו "יודע דעת עליון". והאומר כך "יודע אני דעת פלוני", ירצה לומר שהוא מכיר ממנו מה בלבו הדברים שלא יגיד בפיו, וכן זה יכוין לומר שהוא יודע ויאמר עתה מה שיש בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו בסוף כל הימים, וזה כענין שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי, ואמרו (קהלת רבה יב י) ליבא לפומא לא גלי: והנה אמר הכתוב בכאן וישא משלו ויאמר, ולא הזכיר שהיה זה בנבואה כאשר הזכיר בשלשה פעמים, כי כיון שאמר נאם שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה, בידוע כי היתה עליו יד ה', כאשר בפעם השלישית שאמר (פסוק ב) ותהי עליו רוח אלהים, וקרא עצמו כן: |
|