ויהס כלב. השתיק את כלם: (...)ויהס. לשון שתיקה וכן (זכריה ב) הס כל בשר (עמוס ו) הס כי לא להזכיר. כן דרך בני אדם הרוצה לשתק אגודת אנשים אומר שי"ט (ס"א הס):

ויהס. שיתקם בחכמתו:

ויהס כלב. אמר רבי יונה המדקדק שטעמו שאמר הסו:

ויהס וגו' אל משה. פירוש לפי שאין כח באדם הדיוט להשתיק המון שש מאות אלף לזה בא במאמרו כי הוא משתיקם אל משה ולא לגזירתו, וידוע כי משה מלך דכתיב (ברכה) ויהי בישורון מלך ולאימתו שתקו לשמוע אשר יאמר,

ויהס כלב את העם. השתיק את העם שהיו מתחילים מאז לתת קולם, כמו שעשו אחר כך כאמרו "ותשא כל העדה ויתנו את קולם" (להלן יד, א).

אל משה. (במדבר רבה) לשמוע מה שידבר במשה צווח ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם השומע היה סבור שבא לספר בגנותו ומתוך שהיה בלבם על משה בשביל דברי המרגלים שתקו כולם לשמוע גנותו אמר והלא קרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו:

אל משה. שישמעו מה ישיב משה. ואולי אז אמר משה מה שהעיד אחר כך באומרו "ואמר אלכם, לא תערצון ולא תיראון מהם" (דברים א, כט).

והנה השיבו על כל מה שצוה להם משה, זולתי מה שאמר "המעט הוא אם רב" שלא ענו אותו דבר בזה, וכן לא הזכירו טובה, כי היה בדעתם לומר לעם אחר כך "ארץ אוכלת יושביה היא" בדרך דבה, והנה עמה מועטים וחזקים מאד: והנה העם הבינו כוונתם, ואז החלו כל העדה אשר שם להתאונן: וזה טעם ויהס כלב. כי שתק אותם ואמר עלה נעלה וגו' כי יכול נוכל לה, לומר אמת הוא שהעם חזק אבל אנחנו נחזק מהם ומעריהם הבצורות, על כן אמר "לה".

ואמר עלה נעלה וירשנו אותה, פירוש גם לפי דברי המרגלים נוכל לה:

וכלב חזק דבריו באמרו עלה נעלה. ראוי לנו לעלות, כי לא יתקוממו נגדנו למנע עליתנו וירשנו אתה כי יכול נוכל לה. כי אחר שנעלה שם ינוסו מפנינו, כי כבר "נמוגו כל יושבי כנען" (שמות טו, טו).

עלה נעלה. אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו:

עלה נעלה. בה"א, לומר שאפילו אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע, שהוא מהלך ה' מאות שנה, נעלה:

עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. כפל הלשונות יש לפרש בשני פנים. דרך א' הוא, שעלה כלפי מעלה אמר כדרך שנאמר (בראשית מו ד) ואנכי אעלך גם עלה. שפירשו רז"ל גם עלה קאי על השכינה (מכילתא בשלח פר' ג) ואגבה יעלה גם הוא, כך פירושו כאן, עלה אי אתם מודים לי בעלה שהשכינה תעלה לבית מלונה כי הארץ ההיא מלון לשכינה מימות עולם כארז"ל (חולין צא) צדיק זה בא לבית מלוני, וכשם שהשכינה תעלה כך אגבה נעלה גם אנו הדבקים בה', כי יכול. אי אתם מודים לי ביכול שהקב"ה יכול להם וכשם שהוא יכול להם כך נוכל גם אנחנו להם ביכולת האל ית' אשר עמנו, והמרגלים אמרו מעיקרא דדינא פרכא והנחה ראשונה בלתי צודקת ולא נוכל לעלות אנחנו כי חזק הוא ממנו כביכול כלפי מעלה אמרו כן וכן פירש"י. דרך ב' הוא, שאמר עלה. אמת שהעליה אפשרית היא אך נעלה בתנאי זה אם אנחנו נתקן מעשינו כי בזכותא תליא מילתא ואנחנו חייבים לעשות הכנה אל העליה ע"י תשובה ומעשים טובים, וכן יכול. הקב"ה ודאי יכול להם אך בתנאי זה שגם אנחנו נוכל ע"י שנסיר לב האבן מקרבנו, והשיבו המרגלים אם בנו תלוי הדבר א"כ אין בו ממש כי אם ה' לא יעלנו מזה ברחמיו מצדינו יבצר ונמנע, כי חזק הוא ממנו. היצר הרע כארז"ל (סוכה נב) יצרו של אדם גדול ממנו וכדמסיק בילקוט של תהלים (לה י.תשכג) על פסוק מציל עני מחזק ממנו. היינו מן היצה"ר ע"ש.

[מובא בפירושו לשמות פרק ג' פסוק ז'] ראה ראיתי את עני עמי. צדיקי הדור הנאנחים והנאנקים על עונות הדור ועל ענים ומתפללים, וכנגדם נגלה מלאך ה' תוך הסנה. וטעם "ראה ראיתי", אמנם ראיתי. וזה טעם המקור בכל מקום כשיושם לכפל, כמו "עלה נעלה" (במדבר יג, ל), "יכול נוכל" (שם), כי ענינו כטעם 'אמנם', להורות שהאמת כך הוא, אף על פי שיטען הטוען ויאמר הפך זה, כענין "ידעתי בני ידעתי" (בראשית מח, יט). כלומר, אף על פי ש"ראיתי את עני עמי אשר במצרים", כמו שהורה היות המלאך בתוך הסנה, ואף על פי ש"על צריהם אשיב ידי" (ע"פ תהלים פא, טו), כמו שהורה האש בסנה, מכל מקום לא יסופו המצרים הצרים אותם בכל המכות שאשלח בם, כמו שהורה ענין "והסנה איננו אכל", כי אמנם אין הכונה במכות שאביא עליהם להכריתם ולהושיב ישראל במקומם, אבל להציל ישראל מידם ולהושיבם במקום אחר.