| וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא: |
| | פירוש "זרע זרוע". הערות דקדוקיות לתיבות אלו |
| | | רש"י |
| | | | זרע זרוע. זריעה של מיני זרעונין. זרוע שם דבר הוא כמו (דניאל א) ויתנו לנו מן הזרועים: |
| | | רשב"ם |
| | | | זרע זרוע. זרע של זרעונים. וכמו ויתנו לנו מן הזרועים בדניאל לשון רבים. זרוע לשון יחיד: |
| | | אבן עזרה |
| | | | זרוע. שם התאר כמו פעול או הם שתי שמות והעד ונתן להם זרעונים: |
| | מה הפסוק בא ללמדנו, מעבר לנאמר עד כה בעניין? |
| | | רש"י |
| | | | טהור הוא. למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן לקרות אוכל לקבל טומאה עד שיבוא עליו מים: |
| | | רמב"ן |
| | | | זרע זרוע. זרע של מיני זרעונים. זרוע שם דבר, ויתנו לנו מן הזרועים (דניאל א יב). "טהור הוא", ללמדך שלא הוכשר ונתקן להיות אוכל לקבל טומאה עד שיבא עליו מים. לשון רש"י: והנה למעלה, הזכיר הכתוב (בפסוק לד) "מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים" ללמד על ההכשר, אבל שם אמרו שאין האוכל מיטמא מאויר כלי חרס אלא בהכשר מים, וכאן הוסיף שאף מן השרצים עצמם אין מקבל טומאה אלא בהכשר, כך מפורש בתורת כהנים (פרק יא ה): ויתכן עוד לומר, כי מכל האוכל אשר יאכל הנזכר למעלה הבשר והמאכלים הנזכרים, וכאן אמר שאף הזרעים כאשר יוציאו אותם לזריעה יטמאו בהכשר מים: וטעם ההכשר, בעבור כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק במאכלים בלחות, ולא כן ביבשים, ועשתה התורה הרחקה יתירה לטמא המוכשרים במים וניגבו, שלא ניתן דברינו לשיעורין. והנה גם דין ההכשר נוהג בטומאת הנבלות, והזכירו הכתוב כאן לענין שאמרנו: |
| | | רשב"ם |
| | | | אשר יזרע טהור. כל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה: |
|