| וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ |
| | מהו ייחודם של תנור וכיריים שהם הוזכרו? |
| | | רש"י |
| | | | תנור וכירים. (כלים יא) כלים המיטלטלין הם והן של חרס ויש להן תוך ושופת את הקדירה על נקב החלל ושניהם פיהם למעלה: |
| | | רמב"ן |
| | | | תנור וכירים יתץ. בא הכתוב ללמד, שיהיה דין התנור והכירים, שהן עשויין מן הטיט, ומסיקין האור בתוכן ואופין הפת בהן, בחבורן לקרקע, כדין כלי חרש, שהן הקדרות והקיתוניות האפויין בכבשן והן מטלטלין, שאף הם יקבלו טומאה, ואין להם טהרה במקוה: |
| | מדוע לא ניתן לטבול כלי זה לטהרתו? |
| | | רש"י |
| | | | יותץ. שאין לכלי חרס טהרה בטבילה: |
| | | רמב"ן |
| | | | (...) ואין להם טהרה במקוה: |
| | מדוע כתוב "יתץ" ולא לשון שבירה, כמו שכתוב למעלה? |
| | | רמב"ן |
| | | | ואמר "יותץ" ולא אמר ישבר, ללמד שאין צריך לשברן עד שלא ימצא במכתתו חרס לחתות אש מיקוד, אלא יהרסם ולא יבנם לעשות מלאכתם. וללמד עוד שהם מקבלין טומאה אף על פי שמחוברין בארץ. ויתוץ אשר בנה, כי ענין נתיצה הריסת בנין, כמו ותתצו הבתים (ישעיה כב י), ונתץ את הבית (להלן יד מה): |
| טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם: |
| | מה הכפילות שבפיסקה זו באה ללמדנו? |
| | | רש"י |
| | | | וטמאים יהיו לכם. שלא תאמר מצוה אני לנותצם ת"ל וטמאים יהיו לכם אם רצה לקיימן בטומאתן רשאי: |
|