
 | וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה |
|  | האם דין זה נוהג דווקא בחמורים או שזה בא ללמד על כל בהמה טמאה? מהו ייחודם של חמורים? |
| |  | רש"י |
| | |  | פטר חמור. ולא פטר שאר בהמה טמאה גזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם מזהבם של מצרים: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | (...) ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם על כן לא יפדה בכור מין אחר: |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | וכל פטר חמור. דוקא חמור ולא פטר סוסים וגמלים, והטעם בזה מה שדרשו רז"ל שהמצריים נמשלו לחמורים, שנאמר (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם. ועוד שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא עלו תשעים חמורים עמהם טעונים כסף וזהב, ולכך באה המצוה שנפדה פטר חמור ולא של שאר בהמות לפי שמכת בכורות בכורי מצרים היתה: |
| |  | ספורנו |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק י"ד] בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. בחזק ידם של מצרים הוציאנו ה', כאמרו "ותחזק מצרים על העם" (לעיל יב, לג), באפן שלא יכלנו לשאת נכסינו בעגלות כמנהג מצרים, והצרכנו לשאת בחמורים, ונעשה בהם נס שהספיקו לזה בכמו רגע, וחלה עליהם איזו קדשה ראויה לפדיון. |
|  | איך מתבצעת מצווה זו? |
| |  | רש"י |
| | |  | תפדה בשה. נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | וכל פטר חמר. שהוא טמא תפדה בשה: |
|  | מה פסוק זה מוסיף על הפסוק הקודם? |
| |  | בעלי טורים |
| | |  | וכל פטר. ב' במסורה. וכל פטר חמור תפדה בשה. וכל פטר שגר בהמה (פסוק יב). כדאיתא בבכורות (ה, ב) פרה שילדה כמין חמור וחמור כמין סוס פטורים מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר שגר בהמה ב' פעמים, עד שיהיה היולד והנולד חמור: |
|  | ממתי חייבים בני ישראל במצווה זו? |
| |  | רשב"ם |
| | |  | תפדה. לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנייה שהוקם המשכן. ולקחת חמשת שקלים לגלגולת וכתיב ופדויו מבן חודש תפדה בערכך וגו': |
 | וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ |
|  | איך מתבצת עריפה? מדוע ה' ציווה לעשות כך? |
| |  | רש"י |
| | |  | וערפתו. עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו. (מכילתא): |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | וערפתו. יש אומרים תכתוב על ערפו קדש והאומר כזה אומר אני שהוא חמור קשה עורף. כי הנה כתוב הוא יערוף מזבחותם. וערפו שם את העגלה בנחל. שהפירוש לכרות העורף. כאשר פירשו מעתיקי הדת. כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח או לא יפדה חייב מיתה. כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו. כי יי' לא מלטם מן הגזירה שגזר על בכורי מצרים רק שיהיו מוכנים לעבודתו. ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם על כן לא יפדה בכור מין אחר: |
 | וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: |
|  | בכמה כסף יש לפדות את בכור האדם? |
| |  | רש"י |
| | |  | וכל בכור אדם בבניך תפדה. חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר: |
|