[מובא בפירושו לבמדבר פרק כ"ב פסוק ב'] ובמדרש וירא בלק, כל ראייתם של רשעים לפורענות, וירא בלק הביא בלעם הרשע שבא לעקור אומה שלמה. (בראשית ט) וירא חם אבי כנען, (שם ו) ויראו בני האלהים את בנות האדם, (שם יב) ויראו אותה שרי פרעה, (שם לד) וירא אותה שכם בן חמור:

בני האלהים. בני השרים והשופטים. דבר אחר, בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבין בהם. כל אלהים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח אתה תהיה לו לאלהים (שמות ד, טז), ראה נתתיך אלהים (שם ז, א):

בני האלהים. בני השופטים שהיו עושים בארץ משפט אלהים. ויש אומרים כי האלהים במקום הזה קודש. והבנים הם הקדושים אשר בארץ כטעם בנים אתם. ויש אומרים כי בני האלהים בני שת ובנות האדם בנות משפחת קין. והישר בעיני להיות בני האלהים היודעים דעת עליון בחרו להם נשים שהיתה מערכת שמים כל אחת נמשלת לכל אחד והתולדות כתולדות על כן יצאו מהם גבורים ויתכן שלקחו הנשים גם בחזקה:

בני האלהים. בני השרים והשופטים, לשון רש"י, וכך הוא בבראשית רבה (כו ה). אם כן יספר הכתוב, כי הדיינין, אשר להם לעשות המשפט, בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם:

ויראו בני האלהים את בנות האדם. ע"ד הפשט בני האלהים השרים והשופטים, לפי שהשופטים נקראים אלהים כענין שכתוב (שמות כב) אלהים לא תקלל ומתרגמינן דיינא. ואמר הכתוב כי אותם בני השופטים שהיה להם לעשות משפטיהם היו עושים החמס עם בנות האדם בין באונס בין ברצון. ויקחו מהם נשים מכל אשר בחרו זה היה באונס, ומה שהזכיר אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם זה היה ברצון, כי היו באין עליהן דרך זנות ולא היה הענין נודע עד שהולידו להם בנים והמה הגבורים אשר מעולם. כלומר היו מכירים הבריות שאינן מבני שאר האנשים כ"א מבני השרים והשופטים האלה.

ויראו בני האלהים. אנשים שהיו מזרע שת וכדומה אנשי מעלה ומשוקעים באלקות. וא"כ לא הי' מפנה עצמו להליכות עולה. ומש"ה היו נצרכים לעזר הנשים יותר מאחרים שעסקו בעצמן ג"כ בהויות העולם:ויראו וגו' את בנות האדם כי טבת הנה. לא כתיב כי יפות הנה אלא טובות דמשמעו מועילות להליכות חייהם בדעת וראויות לעזר:ויקחו להם נשים. תיבת להם דייק להיות לעזר לכל צרכי האדם כמש"כ לעיל ד' י"ט:מכל אשר בחרו. אין הפי' אשר בחרו בני האלהים דא"כ אינו עול כלל. ותו א"כ מה מקרא חסר אם היה נכתב ויקחו להם נשים את אשר בחרו. אלא פי' מכל אדם זולתם:אשר בחרו. לעצמם לפו"ר ובזה שבחרו וייחדו אותם. אע"ג שעדיין לא נבעלו מכ"מ הי' להם דין א"א כדאי' בסנהדרין נ"ח א' דמשנקראת רביתא דפלני' אסור לב"נ. לפירש"י משום גזל. ולהרמב"ם הל' מלכים יש בה משום א"א. ובני אלהים אלה פתו או חמסו האשה את אשר בחרו אחרים. בזה הטענה. באשר אותם האנשים אשר בחרו לא היו בני האלהים והיו לוקחים הנשים כ"א לפו"ר וזה אפשר באחרת. ומשא"כ בני האלהים לקחו אותם לעזר. והנה בב"ר והובא בפרש"י מפרש טבת שהיטיבו כלות לבעליהן. ובאו חז"ל ללמדנו דאע"ג שהם בוא לזה החמס בהיתר. כי הוא לכבוד האשה וטובתה. בכ"ז היה בזה רק תאוה מגונה שרי לא לקחו אותם אלא משהיטיבו אותם לבעליהן והיו נאות ביותר אז לקחו אותן לעצמן. אך למראית עין בני האדם אמרו שעושין כן בשביל תכלית הכרחי להם שטובות הנה לעזר:

[עיין בפירושו לפסוק ד', המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפרשה", בפיסקה שמתחילה בתיבות "והנכון בעיני"]

[מובא בפירושו לפרק ה' פסוק ב'] ועוד נראה לומר זה ספר תולדות אדם כי הכונה על שת שיזכיר בפרשה. ולפי שב' הבנים שהיו לו האחד נהרג והב' נתקלל ונתקיים זרעו בשת אמר עליו זה ספר תולדות אדם כי הוא לבדו תולדותיו החשובים. ואע"פ שכבר הגיד הכתוב עד עתה תולדות רבות לקין לא היו תולדותיו של אדם כי אם תולדות חוה מרוכב הנחש, הוא סמאל, והם חנוך ועירד ולמך. ומהם חתומים בשם אל כשמות המלאכים והם מחוייאל ומתושאל. ועל תולדות אלה של קין אמר הכתוב ויראו בני האלהים את בנות האדם. כי היו בני האלהים לא בני אדה"ר. וע"ז דרשו רז"ל זה ספר תולדות אדם אלו תולדות אדם ואין הראשונים תולדות אדם ומה הן אלוהות כי לכך קראן אלוהות לפי שכולן נולדו מקין שנולד מחוה מכח אל נכר, והבן זה:

ויראו בני האלהים. אנשים שהיו מזרע שת וכדומה אנשי מעלה ומשוקעים באלקות. וא"כ לא הי' מפנה עצמו להליכות עולם. ומש"ה היו נצרכים לעזר הנשים יותר מאחרים שעסקו בעצמן ג"כ בהויות העולם:ויראו וגו' את בנות האדם כי טבת הנה. לא כתיב כי יפות הנה אלא טובות דמשמעו מועילות להליכות חייהם בדעת וראויות לעזר:

כי טובות הנה. כמו כי תראה חמור שונאך (שמות כג ה), כי יקרא קן צפור לפניך (דברים כב ו), כאשר הנה טובות יקחו אותן להם לנשים באונס. וספר הכתוב החמס,

כי טבת הנה. א"ר יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה (ב"ר):

מכל אשר בחרו. אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה (ב"ר):

ואמר עוד "מכל אשר בחרו", להכניס הנשואות לאחרים. אבל לא הזכיר הכתוב האיסור בהם בפירוש, ולא נגזר עליהם העונש רק על החמס, לפי שהוא ענין מושכל איננו צריך לתורה:

ויקחו מהם נשים מכל אשר בחרו זה היה באונסואמר מכל אשר בחרו כלשון הכתוב (ישעיה סו) גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה:

ויראו בני האלהים. אנשים שהיו מזרע שת וכדומה אנשי מעלה ומשוקעים באלקות. וא"כ לא הי' מפנה עצמו להליכות עולם. ומש"ה היו נצרכים לעזר הנשים יותר מאחרים שעסקו בעצמן ג"כ בהויות העולם:

[עיין בפירושו לפסוק ד', המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפרשה", בפיסקה שמתחילה בתיבות "וכאשר החל"]

ויראו בני האלהים. אנשים שהיו מזרע שת וכדומה אנשי מעלה ומשוקעים באלקות. וא"כ לא הי' מפנה עצמו להליכות עולם. ומש"ה היו נצרכים לעזר הנשים יותר מאחרים שעסקו בעצמן ג"כ בהויות העולם:ויראו וגו' את בנות האדם כי טבת הנה. לא כתיב כי יפות הנה אלא טובות דמשמעו מועילות להליכות חייהם בדעת וראויות לעזר:ויקחו להם נשים. תיבת להם דייק להיות לעזר לכל צרכי האדם כמש"כ לעיל ד' י"ט:

מכל אשר בחרו. אין הפי' אשר בחרו בני האלהים דא"כ אינו עול כלל. ותו א"כ מה מקרא חסר אם היה נכתב ויקחו להם נשים את אשר בחרו. אלא פי' מכל אדם זולתם:

[מובא בפירושו לפרק ל"ד פסוק כ"ז] העיר אשר טמאו. כי לולא היה כבר דבר כזה בלתי נמאס אצלם לא היה שכם עושה כן. אמנם היה זה מרגל אצלם שיקחו השרים בנות העם בלתי רשות לנשים או לפילגשים, על דרך "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (לעיל ו, ב).

[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מי הם בני" וכו']

[מובא בפירושו לפסוק ד'] הנפלים. לשון רש"י, על שם שנפלו והפילו את העולם. והוא בבראשית רבה (כו ז). ובעלי הלשון אמרו (הראב"ע, והרד"ק) שנקראו כן בעבור שיפול לב אדם עליו מפחדם, וכן האימים (להלן יד ה): בימים ההם. לשון רש"י, בימי דור אנוש, וגם אחרי כן, שראו באבדן דור אנוש שעלה אוקינוס והציף שלישו של עולם ולא נכנעו ללמוד מהם. ורבי אברהם פירש גם אחרי המבול, כי בני ענק היו ממשפחת בני האלהים. ואם כן, או תהיינה נשי בני נח מזרעם וידמו להם, או שיודה במאמר (נדה סא.) הדורש בעוג שפלט מן המבול, ויוסיף הוא שנמלטו גם אחרים עמו: והנכון בעיני, כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים, ככתוב (לעיל ה ד) ויולד בנים ובנות. והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, כי נולדו בדמות אביהם, ככתוב בשת (לעיל ה ג) ויולד בדמותו כצלמו. ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון. וכך אמרו בבראשית רבה (כד ו) זה ספר תולדות אדם, ואין הראשונים תולדות, ומה הן אלוהות, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש, ושתק. אמר לון, עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך קינן קנטרנין: וכאשר החל האדם לרוב ונולדו להם הבנות, היו אלה בני הראשונים בחזקם, ולרוב תאותם היו בוחרים הנשים הטובות בעלות הקומה והבריאות. וספר בתחלה (בפסוק ב) כי יקחו אותם לנשים דרך חמס, ואחר כך ספר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים, רק לבני האלהים האלה נולדו, שהם גדולים מאד, אבל הם נופלים מאבותם בגובה וכח, כלשון לא נופל אנכי מכם (איוב יב ג), והמה גבורים כנגד שאר בני האדם. ואמר שהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים "בני האלהים" בהיותם בתכלית השלימות שיולידו מבנות האדם נפילים, וגם אחרי כן, כי הנפילים עצמם יולידו נפילים מהם: ופירוש "אשר מעולם", כי האנשים אחרי המבול כאשר יראו גבורים, יזכירו אלה ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו, והיו "אנשי השם" בכל הדורות אחרי כן. וזה פשט הגון בפרשה הזאת. אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (סז:), הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל, אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא: