| וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ |
| | מה ראובן מציע? האם נאמרו הדברים במפורש? כלפי מי? מדוע שנים מתוך ארבעת בניו? פירוש נוסף לתיבת "תמית" |
| | | רמב"ן |
| | | | את שני בני תמית. קיבל עליו באלה להביאו אל אביו, כי אמר לו את שני בני תמית, בהיות ענשך עלי אם לא אשיבנו אליך, והוא כענין מה שאמר יהודה (להלן מג ט) וחטאתי לך כל הימים. ואמר את שני בני, והם היו ארבעה, לאמר תחת האחד מבניך יהיה הכפל בבני. |
| | | אבן עזרה |
| | | | ויש אומרים כי פירוש תמית. תעניש. ואחרים אמרו שזאת תפלה לנגד השם וכלל הדבר אילו היה מדבר נכונה לא היה יעקב מחריש: |
| | | אור החיים |
| | | | לאמר את שני בני וגו'. טעם אומרו לאמר במקום זה. נתכוין לומר כי לא הוציא מפיו דבר זה בפירוש משום קללת חכם (מכות יא.), אלא אמר דבור שהמובן ממנו הוא זה ולא הוציא מפיו בפירוש מיתת בניו. ואומרו את שני פי' שנים מהנמצאים כי ד' היו לו, ואומרו תמית תעניש, ומצינו עונש כזה כאומרם ז"ל (ויק"ר פ"ז) בפ' ובאהרן התאנף וגו'. וטעם שלא רצה ראובן לחייב עצמו אלא בב', לצד כי הוא עונש עליון שיהיה חסר מצות פריה ורביה, לזה לא שעבד אלא דבר שאינו מזיקו לעולם הבא, ולזה נתחכם יהודה כשראה שלא נתרצה אביו לדברי ראובן ואמר (מ"ג ט') וחטאתי לאבי כל הימים סכן עצמו גם בעולם עליון: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | את שני בני תמית. ארבעה בנים היו לו לראובן. ועל דרך הפשט יאמר תחת אחד מבניך יהיו שני בני: ובמדרש את שני תמית אם לא אביאנו אליך. אמר יעקב בכור שוטה הוא זה, וכי בניך הם ולא בני: |
| | | ספורנו |
| | | | את שני בני תמית. קלל עתה את שני בני שימותו אם לא אביאנו, כענין קללת רב לשמואל, כאמרו: יהא רעוא.. דלא לוקמו ליה בני, וכן הוה (שבת קח, א). |
| | מדוע הצעתו של יהודה התקבלה, והצעתו של ראובן לא? |
| | | רמב"ן |
| | | | והנה יעקב לא בטח בראובן כאשר בטח ביהודה, כי יהודה גבר באחיו. ועוד כי ראובן כבר פשע באביו ולא יבטח בו. והכלל כי היתה עצת יהודה טובה להניחו לזקן עד שיכלה פת מן הבית (עיין תנחומא מקץ ח) כי אז ישמע, והוא מה שאמר לו ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם טפנו: |
| | | אבן עזרה |
| | | | ויש אומרים כי פירוש תמית. תעניש. ואחרים אמרו שזאת תפלה לנגד השם וכלל הדבר אילו היה מדבר נכונה לא היה יעקב מחריש: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ל"ח] לא ירד בני עמכם. שתק בזה ולא השיב לו כלל, ולא בטח בדבריו מפני שכבר פשע באביו ומעתה לא יבטח בו. אבל בטח בדברי יהודה כי יהודה גבר באחיו, וטענתו של יהודה אם ישך משלח את אחינו אתנו וגו' ואם אינך משלח וגו'. וכן דרשו רז"ל אמר להם יהודה הניחו לו לזקן עד שתכלה פת מן הסל, אמר יהודה אבא אם ילך בנימן עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, אם ילך עמנו נחיה ואם לא ילך עמנו כלנו מתים מוטב שתניח את הספק ותטול את הודאי: |
| תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ: |
| | מדוע ראובן היה כה בטוח שיצליח להחזיר את בנימין אל אביו? |
| | | אור החיים |
| | | | תנה אותו על ידי. אולי כי בטוח היה להיותו נקי ובר מעון יוסף כי לא יארע לו דבר בלתי הגון, לזה דקדק לומר תנה אותו על ידי ואני אשיבנו מה שאין כן שאר אחים כי הם אשמים במכירת יוסף: |
|