| וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו |
| | מה מלמדנו – הרי אנו יודעים שהוא בדרך? |
| | | רש"י |
| | | | וישא יעקב רגליו. משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפורש בבראשית רבה: |
| | | בעלי טורים |
| | | | וישא יעקב רגליו. מתוך שהבטיחו הקב"ה הלך בשמחה ובמרוצה: |
| | | אור החיים |
| | | | וישא יעקב רגליו. נתכוין בזה כי עני היה ולא היה לו לישא רק רגליו, ואשר לזה כל אשר יהיה לו בחזקת שאינו מעושר וחייב לעשרו ב' מעשרות כאומרו עשר אעשרנו ואמרו ז"ל (כתובות נ.) מעשר בתרא כמעשר קמא והוא החומש: עוד ירצה כי לא הוצרך ללכת אלא נשא רגליו ותכף הלכה אצלו ארצה בני קדם, ולזה לא אמר לארץ בני קדם: |
| | | ספורנו |
| | | | וישא יעקב רגליו. הנה כשילך האדם מדעתו אל מקום מכון מאתו, יצדק עליו שהוא נושא את רגליו, אבל כאשר יסע מאיזה מקום מבלי אין שם מנוח לכף רגלו, יצדק עליו שרגליו נושאות אותו, כענין "יבלוה רגליה (מרחוק לגור") (ישעיהו כג, ז). |
| | | כלי יקר |
| | | | וישא יעקב רגליו וילך. לפי שבהליכה ראשונה ארז"ל (סנהדרין צה) שקפצה לו הארץ ולפי זה לא היתה ההליכה תלויה בזירוז רגליו כי אם בנס, הוצרך לומר שמכאן והלאה לא הלך על ידי קפיצת הארץ כי אם ברגליו כשאר אדם. |
| וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם: |
| | איזו ארץ זו? מדוע יעקב לא ממשיך לחרן? |
| | | בעלי טורים |
| | | | בני קדם. ארם כדכתיב ארם מקדם: |
| | | אור החיים |
| | | | וטעם אומרו בני קדם ולא אמר לחרן, כי לא נזדמנה לו חרן אלא ארץ בני קדם שבה היתה עיר חרן, ומה' היתה זאת כדי ששם תזדמן לו רחל וידע מה שידע שם ממנה וכל העובר ביניהם לדבריהם ז"ל (מגילה י"ג): |
|