| זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר |
| | מהו עניינו של הפסוק? מהו עניינו כאן? עיון בחלקיו השונים ביחס לפסוק הקודם |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | זכור ימות עולם. עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל: |
| | | אור החיים |
| | | | זכור ימות עולם. אמר ד' חלוקות כנגד ד' דברים שאמר בפסוק שלפני זה, כנגד אומרו הלא הוא אביך שרמז בו שהוא הבורא אמר זכור ימות עולם שהם ששת ימי בראשית שם ימצא כי הוא היוצר הוא הבורא, וכנגד אומרו קנך שרמז ליציאת מצרים ושאר הטובות שבהם קנה אותנו אמר בינו שנות דור ודור שיתבונן במה שפעל ה' בשנים של ב' דורות שהם דור היוצא ממצרים ודור רביעי הנכנס לארץ ובהם יכיר מעשיו יתברך לעם ישראל שבהם קנך, וכנגד אומרו עשך שהוא תיקון עליון שפירושנו בו שנתן שכינתו בתוכנו וניבא אותנו אמר שאל אביך ויגדך אביך הם הנביאים, וכן פירשוה רבותינו ז"ל (ספרי), וכנגד ויכוננך שפירשנוה על הכנות עולם הבא אמר זקניך ויאמרו לך פירוש הם חכמי ישראל המכירים בהכנת הדבר והמושג לעולם הבא הם יאמרו לך: |
| | | ספורנו |
| | | | זכר ימות עולם. אחר שהשלים הקדמת השירה, אשר בה הודיע שהמכוון ממנו הוא להגיד צדקת האל יתעלה, שהוא "אל אמונה" להיטיב לישראל, וברך ולא ישיבנה, ואין עול במדת דינו נגדם, הואיל משה באר (ע"פ דברים א, ה) זה בהגדת העבר והעתיד, להודיע: ראשונה, כמה היתה כונת האל יתברך להשיג זה התכלית בכל המין האנושי ב"ימות עולם" ו"בשנות דור ודור", ואיך כשלא עלה זה, הגדיל ה' לעשות להעלות את ישראל אל גרם המעלות, כאשר יעשה באחרית הימים עם השרידים אשר יקרא (ע"פ יואל ג, ה). שנית, שנתן להם מקום נכון לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרב כל, והמה מרו ושלמו רעה תחת טובה. ומי שהחטיא כונתו עם כל אלה אין ספק שהוא ראוי לעונש נמרץ. שלישית, שבגדל עונם נפלו במכמורי רשעים, והיו ראויים לכליון חרוץ, לולי חלול ה' שמנע מזה. רביעית, הודיע סבה אשר בגללה תהיה להם גאלה באחרית הימים. חמישית, הודיע אפן הגאלה ונקמת האל יתברך נגד צרי עמו. והם חלקי פרשת "האזינו" שזכרו ז"ל ונתנו בהם סימנים: הזי"ו ל"ך. אמר אם כן: "זכר ימות עולם", ותבין דרכי טובו, וכמה כון להיטיב למין האנושי בכלל, כשתזכר ראשונה מה שהיטיב לאדם הראשון בתחלת ימי עולם, "ויניחהו בגן עדן", והוא קלקל ענינו. בינו שנות דור ודור, ותבין שנית כמה היטיב לדורות, והם השחיתו עד המבול, וכן שלישית מן המבול עד הפלגה, והם קלקלו. |
| | | כלי יקר |
| | | | [עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו הזכרון ומהי הבינה" וכו'] |
| | מהו הזכרון ומהי הבינה מדורות קודמים שיש ללמוד? |
| | | רש"י |
| | | | זכור ימות עולם. מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו: בינו שנות דור ודור. דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר. בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא: |
| | | רמב"ן |
| | | | שאל אביך. רמז למבינים, וכן זקניך. והטעם, כמו שאמר (לעיל ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו', כי לכל חלק במטה חלק למעלה: וטעם למספר בני ישראל, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד כי חלק ה' עמו. וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם, שנפל ממעלתו באולתו. וזה טעם אביך קנך, כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן, לשון ר"א, ודברי פי חכם חן: ואם כן יהיה פירוש זכר ימות עולם, שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו'. בינו שנות דר ודר, שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם, כאשר יספר ימצאהו בארץ מדבר וגו': |
| | | רשב"ם |
| | | | זכור ימות עולם. בטרם נולדתם הכין לכם נחלתכם: |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | בינו שנות דור ודור. כי קודם שהיו בעולם הייתי מתקן להם מקום בכל דור ודור כדמפרש ואזיל: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | זכור ימות עולם. יאמר תנו לב לזכור מזמן הבריאה הטובה שעשה עמכם בעת היצירה, זהו שאמר בהנחל עליון גוים: בינו שנות דור ודור. כלומר שיבינו מה שנעשה בדורות משעה ששרתה שכינה בהם, זהו שאמר ימצאהו בארץ מדבר. ומלת יצב מקור, כמו להציב, וכן (ירמיה א) לא ידעתי דבר, ויהיה באור הכתוב, כשהקב"ה הנחיל את האומות וכשהפריד אותם ללשונותם, כענין שכתוב בתולדות שיצאו מנח (בראשית י) ומאלה נפרדו הגוים, ותמצא באותה פרשה בתולדות ההם שבעים איש לרמוז על שבעים אומות שעתידין לצאת מהם, ועל כן יבאר הכתוב כי כשהפריד הקב"ה הלשונות להציב גבולות העמים שהן שבעים, למספר בני ישראל יורדי מצרים שהיו שבעים נפש לא בחר מכולן אלא ישראל שהבדילו לחלקו, זהו כי חלק ה' עמו. ויש שפירשו גבולות עמים, הם אלכסוני העולם שהם י"ב, ממונים עליהם י"ב מזלות למספר בני ישראל, כלומר י"ב שבטי ישראל, וסמך לו מיד כי חלק ה' עמו, לא חלק הכוכבים והמזלות. ובפסוק זה מפורש כי אין ישראל תחת ממשלת הכוכבים והמזלות אבל הם למעלה מהם, והמעלה הזאת לא זכתה שום אומה אליה ולא עשה כן לכל גוי: |
| | | כלי יקר |
| | | | [כהמשך לפירושו לפסוק הקודם] ואח"כ אמר זכור ימות עולם. אתה הנבל ולא נדיב שרחוק בעיניך שעשה הקב"ה דבר על צד הנדיבות מבלי שיצפה לתשלום גמול, זכור ימות עולם. הימים אשר בהם ברא הקב"ה העולם כי בזה תצטרך להודות על כל פנים שעולם חסד יבנה, שהרי קודם שנברא העולם היה הוא ית' לבדו ומציאתו היה מספיק בעצמו ולא היה צריך אז לשום נמצא כי לא היה עדיין שום דבר במציאות, ואם כן בימות עולם כשברא עולמו ודאי לא בראו כ"א מנדבת לבו ורצונו כמ"ש (שם פט ג) עולם חסד יבנה. בינו שנות דור ודור, פירש"י דור המבול ודור הפלגה כי בשני דורות אלו היה מעשה כל באי עולם מקולקלים ובזה רצה להחזיק מה שאמר הוא עשך ויכוננך כי אילו היה לו צורך במעשיך איך עשה הקב"ה בשני דורות מקולקלים אלו אשר השחיתו התעיבו דרכם על הארץ, וירא הקב"ה כי אין איש וגו' ותושע לו זרעו וצדקתו היא סמכתהו (ישעיה נט טז). ולא היה מקבל תועלת משום נמצא ובדורות הללו חזר העולם לתוהו ובוהו ואעפ"כ הוא ית' עשאו ויכוננהו על מכונו כבראשונה לא חסר דבר, וע"כ אמר בינו כלפי מה שקראו בן לא חכם ורצה להוכיח שטותו מן הוא עשך ויכוננך, ועכשיו חזר להוכיח שהוא נעדר מן החכמה והבינה ממ"ש בינו שנות דור ודור, כי לא עם בינות הוא אשר לא נתבונן בשנות דור ודור, ואח"כ חזר לפרש על ראשון ראשון, על מ"ש הלא הוא אביך קנך ורצה להוכיח מזה שמצד היות הקב"ה אביך ע"כ הוא מטיב עמך על צד הנדבה כרחם אב על בנים האם גם בזה תהיה מסופק שמא גם האב לא יעשה דבר לבנו בחנם, על זה אמר שאל אביך ויגדך, כי יגיד לך כל מה שהוא מטיב עמך על צד הנדבה וממנו תקיש גם אל אביך שבשמים. ועל שקראו בן לא חכם ורצה להוכיח מן הוא עשך ויכוננך, וממה שאמר בינו שנות דור ודור. ע"ז אמר אם עכ"פ לא יהיה בך חכמה ובינה להבין במה שהיה לשעבר אז שאל זקינך ויאמרו לך, פירש"י זקינך הם החכמים והמה יאמרו לך דברי חכמה ממה שהיה לשעבר ובדרך זה מחובר הלא הוא אביך קנך, אל מה שקראו עם נבל. ואחריו נמשך פסוק זכור ימות עולם, ופסוק שאל אביך ויגדך, כי הכל נמשך אל מה שקראו עם נבל. וכן לאידך גיסא מה שקראו בן לא חכם נמשכו אחריו פסוקים הוא עשך ויכוננך, בינו שנות דור ודור, זקינך ויאמרו לך. |
| | | כלי יקר |
| | | | ונראה לפרשם עוד בדרך אחר, כי כבר אמרנו שעשה הוכחה מן עשך ויכוננך, שבן לא חכם אתה ואח"כ עשה הוכחה על הוכחת הוא עשך ויכוננך. כי אולי תכחיש גם את זה לאמר מאן יאמר כי ה' אלהים הוא עשנו שמא כל הנולדים נולדו בטבע איש מן איש, כדעת האפקורסים האומרים שהעולם קדמון ואישי הנולדים נמשך בטבע מעולם מאיש לאיש תמיד דור הולך ודור בא (קהלת א ד), והעולם קדמון כמו הקב"ה שהוא גם כן קדמון עם העולם, ואולי תחזור לסורך לומר שיש לו איזו צורך במעשיך. ע"ז אמר בינו שנות דור ודור כי מן אדם עד נח היו שני חיי האדם מגיע כמעט לאלף שנים, ואח"כ לכמה מאות, ומשם והלאה היו שנות כל דור ודור הלוך וחסור עד דורות הללו שהועמדו על ע' שנה, וזה מופת שהעולם מחודש ואינו קדמון ע"כ חיו האנשים ההמה שהיו קרובים אל זמן בריאות העולם זמן רב יותר מן הדורות שנתרחקו מן זמן הבריאה מן הטעמים שהניחו המפרשים, כי י"א כי בהיות העולם מחודש היה האויר עדיין טוב בתכלית כי לא נתקלקל עדיין בהמשך הזמן, וי"א כדי שיולידו הרבה בנים ובנות בימים הרבים ההם, וי"א כדי שיוכלו ללמוד באותן השנים כל עניני חכמה ומלאכה שהיה העולם צריך להם, כי בכמה מאות שנים לא היו יכולין ללמוד כל כך דברים מחודשים כמו שיכול ללמוד בדורות הללו בשנה אחת וכן האריך מזה בעקידה. סוף סוף שנות דור ודור מופת גדול על חידוש העולם וממנו תלמוד כי הוא עשך ויכוננך. ואם תכחיש גם את זה, לאמר מאן יימר שחיו אותן הדורות זמן רב יותר מן הדורות הללו ע"ז אמר שאל זקינך ויאמרו לך. כי הזקנים החכמים החוקרים לדעת הדברים הקודמים שהיו מימות עולם קבלו דבר זה איש מפי איש עד הדורות ההם, ונקט זקינך כי הזקנים שקפצה עליהם זקנה בדורות הללו המה יאמרו ההבדל שבין שנותם לשנות אבות כי אף אם לא יחקרו אחר חידוש העולם כי אין להם נפקותא כל כך בדבר, מ"מ הזקנים אשר קפצה עליהם זקנה בשנים מועטות המה יחקרו אם היה כן לעולמים וע"י החקירה יודע להם באמת כי שנות כל דור ודור היה הולך וחסור מחמת קלקול האויר שנתהוה בהאריך הימים ובזה יודע לך באמת כי הוא ית' עשך ויכוננך, וזה מופת חותך שאין לו ית' צורך בך ולא במעשיך. |
| | | כלי יקר |
| | | | ד"א זכור ימות עולם, הוא על דרך שאמרו רז"ל (אבות ה א) בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ר"ל שאומרים לרשע רע ראה כי דבר גדול אתה מאבד שהרי נברא בעשרה מאמרות וכן בששה ימים מזה הטעם שהיה יכול להבראות ברגע אחד אלא שאומרים לרשע שבחטאו הוא מאבד דבר גדול שנברא בששה ימים, ובעשרה מאמרות, ועשה לו הקב"ה כונניות בתורה שבכתב הכלולה בעשרת הדברות, ובתורה שבע"פ הכלולה בששה סדרים, להורות שקיום העולם תלוי בהם. ע"כ אמר זכור ימות עולם, שנברא העולם בששה ימים והשמר לך שלא תאבד דבר גדול זה וכן בינו שנות דור ודור, הם עשרה דורות מן אדם עד נח, ומן נח עד אברהם, על דרך שנאמר (קהלת ח יב) אשר חוטא עושה רע מאת ומאריך לו וגו'. ותחשוב לומר מאחר שהקב"ה מאריך אף ואינו גובה דידיה לאלתר לית דין ודיין וע"כ יהיה מלא לבך לעשות רע, הנה בשקר אתה בוטח ותבין בינה מן אותן דורות שהיו מכעיסים לפניו ית' עד שהביא עליהם מי המבול, ועד שבא אברהם וקבל שכר כולם. וכמו שמסיק בפרקי אבות אחר בעשרה מאמרות כו' הזכיר מיד ענין עשרה דורות אלו להודיע כמה ארך אפים לפניו ית', כך אין לך לסמוך על תנחומי הבל אלו וכשם שנסמכו בפסוק זה כך סמכם התנא בפרקי אבות כי שניהם מוסר אל החוטאים כאמור. |
| | הערה דקדוקית לתיבת "ימות" |
| | | אבן עזרה |
| | | | ימות. עם ימי שתי לשונות וכן שנות עם שני: |
| | מהו "עולם"? |
| | | אבן עזרה |
| | | | עולם. זמן שעבר: |
| שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: |
| | מיהם "אבות" אלו? מיהם "זקנים" אלו? מדוע התורה מזכירה את שניהם? |
| | | רש"י |
| | | | שאל אביך. אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו (מלכים ב ב) אבי אבי רכב ישראל: זקניך. (קידושין לב) אלו החכמים: |
| | | רמב"ן |
| | | | שאל אביך. רמז למבינים, וכן זקניך. והטעם, כמו שאמר (לעיל ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו', כי לכל חלק במטה חלק למעלה: |
| | | אבן עזרה |
| | | | זקניך. הטעם כפל כי כן דרך צחות: |
| | | כלי יקר |
| | | | [עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו הזכרון ומהי הבינה" וכו'] |
| | | אבן עזרה |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ח'] והנכון בעיני כי שאל אביך רמז למבינים וכן זקניך והטעם כמו אשר חלק יי' אלהיך כי לכל חלק למטה חלק למעלה. |
| | מדוע יש לשאול את האבות ואת הזקנים? |
| | | אבן עזרה |
| | | | שאל אביך. בעבור שאמר זכור אם שכחת מה שספרו לך אבותיך שאל אותם: |
| | | כלי יקר |
| | | | [עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו הזכרון ומהי הבינה" וכו'] |
| | הערה דקדוקית לתיבת "ויגדך" |
| | | אבן עזרה |
| | | | ויגדך. כמו ויגד לך. וכן כי ארץ הנגב נתתני. בני יצאוני: |
| | מה אבות וזקנים אלו יאמרו לאחר שהם יישאלו? |
| | | רש"י |
| | | | ויאמרו לך. הראשונות: |
| | הסבר לסמיכות העניינים |
| | | בעלי טורים |
| | | | שאל אביך ויגדך זקניך. הרי ג' דורות וסמיך ליה בהנחל. לומר כל שהוא ובנו ובן בנו ת"ח הרי הוא לו כנחלה שאין לו הפסק. |
|