| הַיּוֹם הַזֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים |
| | פירוש. מהו עניינו של פסוק זה? מה תיבת "היום" מוסיפה ללמד בעניין? |
| | | רש"י |
| | | | היום הזה ה' אלהיך מצוך. בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם: |
| | | רמב"ן |
| | | | היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכל. והזכיר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, והלב והנפש כבר פירשתים (לעיל ו ה): |
| | | אבן עזרה |
| | | | היום הזה. אלה דברי משה: |
| | | אור החיים |
| | | | היום הזה וגו'. וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני, ורש"י ז"ל פירוש בכל יום יהיו בעיניך חדשים. ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שכל התורה צוה אותה ה' בהר סיני בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן כאותם האמורים בפרשה זאת בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה' אותם הגם שלא היה זמנם מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דוקא אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. בשנת הארבעים היה עומד והוא אומר היום הזה, והלא יש ארבעים שנה שקבלו את התורה, אבל פירשו רז"ל יהיו חביבין עליך כאלו היום הזה קבלתם מסיני: ובפרשת שמע (דברים ו) בפסוק אשר אנכי מצוך היום, דרשו יהיו בעיניך חדשים כאלו היום קבלתם מסיני. בין בלשון חביבין בין בלשון חדשים הוצרכו לדרוש כן לפי שהדורות חולפים ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדין לעולם, לכך יזהירו שתהיה האמונה קבועה בלב עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהיתה בזמן ההגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם, ויהיו גם כן חדשים בענין זכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מלבנו בהתעלמם מעינינו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחדושו תמיד: ויתכן לומר כי פסוק זה התחיל היום הזה וסיים ובכל נפשך, להורות כי יתחייב האדם שימסור נפשו על המצות בכל הזמנים כלן כיום של מתן תורה, כי כשם שהיה מוסר נפשו על השם באותו יום עצמו של מתן תורה בראותו האותות והמופתים והאש האוכלת בראש ההר, כן ראוי לו למסור נפשו עליו בכל הזמנים כלן, וזהו שאמר היום הזה וסיים בנפשך לבאר שתמסור נפשך עליו בכל הזמנים כלן כהיום הזה: |
| | | ספורנו |
| | | | היום הזה. שאתה נכנס עמו לברית, הנה ענין הברית הוא שהאל יתברך "מצוך לעשות את החקים.. והמשפטים" לטוב לך, לא עשה כן לכל גוי, ואתה מקבל עליך לשמרם בכל-לבבך. שתכיר בלי שום ספק שראוי לעשות רצונו. ובכל-נפשך. שלא יניא אותך כח מתאוה, בהיותך מכיר מעלת מי שצוה ותועלת מצותיו. ובזה את-ה' האמרת היום. כשקבלת עליך להכנס בברית בשבועת האלה, אשר בה אבדן כל טוב גשמי אם תעבר עליו, "האמרת" ורוממת את האל יתברך בזה, שיהיה יותר נכבד אצלך קיום רצונו מכל טוב גשמי. להיות לך לאלהים. שיהיה הוא אצלך הנבדל הנכבד מכל העצמים הנבדלים, וממנו כל הנהגת וקיום עניניך, בלי שום אמצעי כראוי לנצחי, באפן שראוי לך לעבד ולהכנע לו לבדו, כראוי לעליון ומנהיגך, ולהתפלל אליו בהיותו הוא לבדו מנהיגך. וללכת בדרכיו. להדמות לנכבד מכל שאר הנמצאים. ולשמע בקלו. כראוי לעבדיו. |
| | מדוע פסוק זה מופיע כאן, לאחר פרשת ביכורים וביעור מעשרות, והאמירות המתלוות אליהן |
| | | אור החיים |
| | | | היום הזה וגו'. וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני, ורש"י ז"ל פירוש בכל יום יהיו בעיניך חדשים. ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך לפי שכל התורה צוה אותה ה' בהר סיני בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן כאותם האמורים בפרשה זאת בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה' אותם הגם שלא היה זמנם מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת היום לאו דוקא אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה: |
| | | כלי יקר |
| | | | היום הזה ה' אלהיך מצוך וגו'. אחר שפיך ענה בך כי לה' תבל ומלואה ומידו ית' נתן לך הכל מעתה תקבל עליך לשמור מצות ה'. את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום וגו'. כי אתה האמרת אותו בהגדות אלו שבבכורים ומעשר ואמרת שמעתי בקול ה'. ולעומת זה גם ה' האמירך להשקיף ממעון קדשו מן השמים ולברך אותך ביתר שאת על כל העמים, אע"פ שכל השקפה לרעה מ"מ אצלך ישתנה הענין כדבר סגולה שאין בו טעם זהו שאמר וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה. וי"א שגם השקפה זו לרעה ור"ל השקיפה על האומות המכעיסים אותך ותן אותם כופר על עמך ישראל לכך לא נאמר השקיפה לברך אלא וברך הוא מילתא באפי נפשיה, ועל פי דרך זה שפיר קאמר וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו', ולתתך עליון על כל הגוים, כי דבר זה מבואר בהשקיפה אשר בו האמירנו ה'. וגם אם האמרת והאמירך לשון חטיבה (ברכות ו) מ"מ הוא מבואר ע"ז הדרך ומדקאמר בשניהם לשון היום ש"מ שקאי אפרשה שלמעלה של בכורים ומעשר כי בהם מבוארים שני האמרות אלו. |
| וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: |
| | פירוש. מהו עניינה של פיסקה זו? |
| | | רש"י |
| | | | ושמרת ועשית אותם. בת קול מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה: |
| | | רמב"ן |
| | | | והזכיר ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך, והלב והנפש כבר פירשתים (לעיל ו ה): |
| | | אבן עזרה |
| | | | ושמרת. בלבך: ועשית אותם. בארץ: |
| | הסבר לכל הפסוק על פי התיבה הפותחת והמסיימת אותו |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מהו עניינו של פסוק" וכו'] |
|