| לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא |
| | מדוע יש צורך לצוות על זה? מהו טעמו של האיסור? הסבר לרצף העניינים |
| | | רש"י |
| | | | לא תתעב אדמי. לגמרי ואע"פ שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך: |
| | | בעלי טורים |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ו'] לשמוע אל בלעם. וסמיך ליה לא תדרש שלומם כדאיתא בהנזקין (גיטין נז, א). וסמיך ליה לא תתעב אדומי לומר אע"פ שכתיב (בראשית כז, מא) וישטום עשו את יעקב, לא תתעב אדומי כי עמונים לא קדמו אתכם בלחם ובמים והוא קדמך שנאמר (לעיל ב, כט) כאשר עשו לי בני עשו: |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | לא תתעב אדומי. י"א אע"פ שלא קדמו אתכם לא תתעבנו כי אחיך הוא ומזרעו של אברהם הוא ולפי זה צ"ל כאשר עשו לי בני עשו דמיירי לענין לעבור בארצם כדכתי' גבי יפתח וישלח ישראל מלאכים אל מלך מואב לאמר אעברה בארצך ולא אבה וגם אל מלך אדום שלח ולא אבה. אי נמי לא תתעב אדומי אע"פ שהיה לך לתעבו לפי שלא הניחך לעבור דרך ארצו לא תתעבנו כי אחיך הוא: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | לא תתעב אדומי. אעפ"י שראוי לך לתעבו מפני שיצא בחרב לקראתך, והמצרים גם כן אע"פ שהשליכו זכוריכם ליאור, לא תתעב אותם, מפני שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ונמלטתם עמהם בימי הרעב בכבוד גדול. ואמר עוד לא תתעב אדומי, שיש להם זכות אבות שהיו מזרע הקדש, והרחיקן שלשה דורות לפי שיצאו בחרב לקראתנו. |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לפרק ב' פסוק ד'] וטעם אחיכם בני עשו. שיחוס ישראל מן אברהם, וכל זרעו אחים, כי כולם הם נמולים, וזה טעם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (להלן כג ח). רק בני הפלגשים ישמעאל ומדין וכל בני קטורה אינם באחוה, מן הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב): |
| לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: |
| | מדוע התורה צריכה לצוות על זה? מהו טעמו של איסור זה? |
| | | רש"י |
| | | | לא תתעב מצרי. מכל וכל אע"פ שזרקו זכוריכם ליאור מה טעם שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק לפיכך: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | לא תתעב אדומי. אעפ"י שראוי לך לתעבו מפני שיצא בחרב לקראתך, והמצרים גם כן אע"פ שהשליכו זכוריכם ליאור, לא תתעב אותם, מפני שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ונמלטתם עמהם בימי הרעב בכבוד גדול. ואמר עוד לא תתעב אדומי, שיש להם זכות אבות שהיו מזרע הקדש, והרחיקן שלשה דורות לפי שיצאו בחרב לקראתנו. |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | לא תתעב מצרי. אף ע"פ שלסוף שעבדו בכם לא תתעבנו כי גר היית בארצו והטיבו לכם בראשונה: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לשמות פרק י"ג פסוק י"ז] ובמדרש ויהי בשלח פרעה הפה שאמר וגם את ישראל לא אשלח הוא שאמר אנכי אשלח אתכם ואת טפכם ומה שכרו לא תתעב מצרי, הפה שאמר לא ידעתי את ה' חזר ואמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ומה שכרו נתן להם קבורה שנאמר (שמות טו) נטית ימינך תבלעמו ארץ: |
| | מה בין האומות השונות באשר ליחסינו אליהם? |
| | | רבינו בחיי |
| | | | ואמר בשניהם לא תתעב, אדום שקדמם בחרב, ומצרים שהטביעם במים, אבל עמון ומואב שהחטיאום נתעבו, והזכיר הכתוב בהן לא תדרוש שלומם וטובתם, ומכאן דרשו רז"ל שכל המחטיא חברו קשה לו מן ההורגו, ההורגו טורדו מן העולם הזה והמחטיאו טורדו מן העוה"ז ומן העולם הבא: |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לבראשית פרק ל"ו פסוק י"ב] והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דברים כג ח) ולא נקח את ארצם (שם ב ה), והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו: |
| | | רש"י |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ט'] בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו'. ושאר האומות מותרין מיד הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו שההורגו הורגו בעולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום ואלו שהחטיאום נתעבו: |
|