
 | רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ |
|  | במה הפסוק מדבר? את מה אוכלים ואיפה אוכלים את זה? מדוע הפסוק פותח בתיבת "רק"? |
| |  | רש"י |
| | |  | רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה להתירה להם בלא הקרבת אימורים (חולין יז) הרי אמור במקום אחר כי ירחיב ה' את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו' במה זה מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום יכול יפדו על מום עובר ת"ל רק: |
| |  | רשב"ם |
| | |  | בכל אות נפשך. בגבולין שאין שם מקום להקריבם שם תאכל חולין בכל שעריך: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | [מובא בפירושו לויקרא פרק י"ז פסוק ב'] והנה ריקן כל השחיטות בחולין ובמוקדשין להיות כולן בפנים. ולכך אמר במשנה תורה (דברים יב י יא) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם, ואמר (שם פסוקים יג יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום וגו', להיות איסור שחוטי חוץ במוקדשין עומד במקומו בשעת בית הבחירה. אבל התיר אותו בחולין, זהו שאמר (שם פסוק טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו', לומר שלא תתנהג בארץ המניעה הנאמרת כאן שלא ישחוט חולין כלל ושיעשה הכל זבחי שלמים על מזבח ה'. ופירש שם (פסוק כ) הטעם, כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו', לומר כי היה האיסור מתחילה בהיותם במדבר שיקל עליהם להביא כל זבחיהם אל פתח אהל מועד, אבל אחרי שירחיב גבולם יאכלו בשר תאוה וישחטו בשעריהם אך לא המוקדשין: |
|  | מה התורה מוסיפה להורות בעניין זה על ידי תיבת "תזבח"? |
| |  | רש"י |
| | |  | תזבח ואכלת. (בכורות טו. יבמות עג) אין לך בהם היתר גיזה וחלב אלא אכילה על ידי זביחה: |
 | הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: |
|  | מה התורה מתירה כאן בעניין אכילת בשר זה? |
| |  | רש"י |
| | |  | הטמא והטהור. לפי שבא מכח קדשים שנאמר בהם (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלים בקערה אחת: |
|  | מה ההשוואה של בשר זה לצבי ולאיל מוסיפה ללמד? |
| |  | רש"י |
| | |  | כצבי וכאיל. שאין קרבן בא מהם: כצבי וכאיל. לפוטרן מן הזרוע והלחיים והקבה: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | כצבי וכאיל. שאינו קרב על המזבח וחלב הצבי גם חלב האיל מותר והנה חזוק לדברי רק סמכנו על קבלת אבותינו: |
|