
 | וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר |
|  | מהו עניינו של פסוק זה כאן? |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק י"ח] ואוהב גר. וכיון שכן ואהבתם את הגר, וכן כתוב במקום אחר (ויקרא יט) ואהבת לו כמוך: |
| |  | כלי יקר |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק י"ד] הן לה' אלהיך השמים וגו', רק באבותיך חשק ה'. במילת רק בא למעט השמים ושמי השמים שבכולם לא חשק ה' כ"א באבותיך, כדעת חכמי האמת שאמרו גדולים צדיקים ממעשה שמים וארץ והסכימו לומר שכולם נבראו בעבור האדם, לא כדעת הרמב"ם שכתב שהאדם עיקר בתחתונים אבל אין לו ערך עם העליונים. ולסברת הרמב"ם יש מקום לפרש פסוק זה שכל הסיפור נמשך למ"ש ואהבתם את הגר וגו' כי חפץ ה' שתדבקו בגרים אע"פ שהם נמוכים מ"מ ממנו ית' תראו וכן תעשו, כי הן לה' אלהיך השמים וגו' ועם גודל רוממתו ית' מ"מ רק באבותיך חשק ה' עם היותם נמוכים בערך העליונים הקרובים אל ה'. ועוד נתן מופת שני כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' ואף עפ"כ עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר. ומפסוק זה אר"י כ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כו' (עיין מגילה לא) ומשני הקדמות אלו הוציא התולדה שאמר ואהבתם את הגר. |
 | כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: |
|  | מה הצורך בנימוק זה? מה הוא בא ללמדנו? |
| |  | רש"י |
| | |  | כי גרים הייתם. מום שבך אל תאמר לחברך: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | כי גרים הייתם בארץ מצרים. מום שבך אל תאמר לחברך, לשון רש"י. וכבר פירשתי בסדר ואלה המשפטים (שמות כב כ): |
|