
 | וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ |
|  | פירוש לשלושת ביטויים אלו. מנין זכה ישראל בדבאים אלו? הסבר לרצף הפסוקים |
| |  | בעלי טורים |
| | |  | ואהבך. בזכות אברהם שנאמר בו (ישעיה מא, ח) זרע אברהם אוהבי. וברכך. בזכות יצחק שנאמר בו (בראשית כה, יא) ויברך אלהים את יצחק. והרבך. בזכות יעקב שנאמר בו (שם לה, יא) פרה ורבה: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | וטעם ואהבך. כאשר תעשה המשפטים לאהבת השם גם הוא יאהב אותך. ויתכן שיהיה "ואהבך" יוצא, שמחבב אותך למשפחות הנשפטים ולא ישנאוך עליהם. וברכך, שלא תאונה אליך רעה בעבור המשפט. והרבך, שלא תמעט באבדן העוברים, אפילו יהיו רבים אובדים כאנשי עיר הנדחת: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ואם היית מאוהביו ואהבך וברכך והרבך זה פירוש הברית והחסד: |
| |  | ספורנו |
| | |  | ואהבך. בהיותכם בנים כדמותו בצלמו, כאמרם ז"ל: חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (אבות ג, י), ובזה יהיה נצחיות של ברית מאושר. וברכך. בממון לחיי שעה, ובזה ייטיב את החסד אשר נשבע שתחיו בארץ באפן מאושר. |
 | וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ |
|  | פירוש. מדוע הוזכרו רק שלושת אלו מכל פירות הארץ? |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | פרי בטנך. הבנים ובטן רמז: ופרי אדמתך. הזכיר דגן תירוש ויצהר. שהם עיקר: |
 | שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: |
|  | פירוש "שגר אלפיך" ו- "עשתרת צאנך". |
| |  | רש"י |
| | |  | שגר אלפיך. ולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה: ועשתרות צאנך. מנחם פירש (תהלים כב) אבירי בשן מבחר הצאן כמו (בראשית יד) עשתרות קרנים לשון חוזק ואונקלוס תרגם ועדרי ענך ורבותינו אמרו (חולין פד) למה נקרא שמם עשתרות שמעשרות את בעליהן: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | שגר. פירשתיו: אלפיך. כמו אלופינו מסובלים: ועשתרות. כמו עדרים. ומפרש גדול היה בספרד והוציא טעם למה קראו העברים הבקר בשם אלף והצאן בעשתרות וכן היה מפרש הבעלים ועשתרות בעל המזל הצומח והעשירי: |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | [מובא בפירושו לפרק א' פסוק ד'] אשר יושב בעשתרות באדרעי. מצינו שלשה דברים נקראים בכתובים עשתרות, ואלו הן, ההרים והצאן ועבודה זרה. ההרים הוא שהזכיר כאן אשר יושב בעשתרות, כי כשם שהיה עוג מלך הבשן גבור גדול וחסון הוא כאלונים כן היה מקום שבתו חזק בהרים הגבוהים, והוא עשתרות קרנים שהזכיר הכתוב (בראשית יד) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, ונקרא עשתרות קרנים על שם שעולין שם באותן ההרים הצאן אשר להם קרנים, כגון היעלים והעזים והכבשים. הצאן הוא מה שכתוב (דברים ז) עשתרות צאנך, כי עדרי הצאן נקראין עשתרות על שם שמעשרות בעליהן בצמר וחלב ובולדות, ואמרו במסכת חולין לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים שנאמר (משלי כז) ומחיר שדה עתודים, וכתיב (שם) ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך. עבודה זרה, הוא שכתוב (שופטים י) ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, כי היתה ע"ז עשויה בצורת צאן: |
|