
 | אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ |
|  | פירוש. מה מוסיף בלעם כאן? |
| |  | רש"י |
| | |  | אל מוציאו ממצרים. מי גורם להם הגדולה הזאת. אל המוציאם ממצרים בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | אל מוציאו. והטעם כי האל המוציאו ממצרים שם כח לו כתועפות ראם |
|  | מה בין דברים אלו כאן לבין דברים זהים בפרק הקודם? מדוע כאן הדברים כתובים בלשון יחיד? |
| |  | בעלי טורים |
| | |  | אל מוציאו ממצרים. אמר זה ב' פעמים (הכא ולעיל כג, כב). לומר כשם שהוציאם ממצרים כן יוציאם לעתיד לבוא מבין האומות: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ואל יטעון טוען בעבור מ"ם אל מוציאם ויחשוב כי מלת לו סימן לשם כי כן משפט הלשון כמו תכו לרגליך ישא מדברותיך עד אנה ינאצוני העם הזה ורבים כן: |
|  | פירוש "תועפות" |
| |  | רשב"ם |
| | |  | תועפות. חוזק כמו ותועפות הרים לו: |
 | יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו |
|  | פירוש. במי מדובר כאן? |
| |  | רש"י |
| | |  | אל מוציאו ממצרים. מי גורם להם הגדולה הזאת. אל המוציאם ממצרים בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ז'] (...) ואמר לו שיאכל כל צריו, "ועצמותיהם יגרם" רמז להונם וכל אשר להם. (...) |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | יאכל גוים צריו. מלכי כנען: |
| |  | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | |  | יאכל גוים צריו. כלו' ישראל יכלה הגוים שהם צריו: |
| |  | ספורנו |
| | |  | יאכל גוים צריו. לעתיד לבא, כאמרו "ונקם ישיב לצריו" (דברים לב, מג). |
 | וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם |
|  | פירוש. מה משל זה מוסיף על התיאור הכללי? |
| |  | רש"י |
| | |  | ועצמותיהם. של צרים: יגרם. מנחם פתר בו ל' שבירה וכן (צפניה ג) לא גרמו לבקר וכן (יחזקאל כג) ואת חרשיה תגרמי. ואני אומר ל' עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים ומעמיד העצם על ערמימותו: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק ז'] (...) ואמר לו שיאכל כל צריו, "ועצמותיהם יגרם" רמז להונם וכל אשר להם. (...) |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ועצמותיהם יגרם. ישבר הגרם שהוא העצם וכן מלת עצמו וככה מסעף פארה לא תפאר: |
| |  | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | |  | ועצמותיהם יגרם. כאדם שאוכל בשר ואח"כ אוכל העצמות ואינו משייר כלום: |
|  | עיון בצורת הכתיבה של אות עי"ן בתיבת "ועצמתיהם" בספרי התורה |
| |  | בעלי טורים |
| | |  | ועצמתיהם. עי"ן תלויה. לומר כי יעקר שבעה עממים ולעתיד לבוא ס"ג אומות. וזהו כלו סג יחדיו נאלחו (תהלים נג, ד): |
 | וְחִצָּיו יִמְחָץ: |
|  | פירוש. למי שייכים חיצים אלו? |
| |  | רש"י |
| | |  | וחציו ימחץ. אונקלוס תרגם חציו של צרים חלוקה שלהם כמו בעלי חצים מרי פלגותא. (ס"א ל' חלוקה וחציה) וכן ימחץ לשון (שופטים ה) ומחצה וחלפה רקתו שיחצו את ארצם ויש לפתור לשון חצים ממש חציו של הקב"ה ימחץ בדמם של צרים יטבול ויצטבע בדמם כמו (תהלים סח) למען תמחץ רגלך בדם ואינו זז מלשון מכה כמו מחצתי שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | וחציו ימחץ. כל חץ מחציו ימחץ וכן וצדיקים ככפיר יבטח בנות צעדה וכן מברכיך ברוך כל אחד ממברכיך יהיה ברוך וכן אורריך: |
| |  | ספורנו |
| | |  | וחציו ימחץ. כאמרו "אשכיר חצי מדם" (שם שם מב). |
|  | פירוש לכל הפסוק בדרך רמז וסוד |
| |  | אור החיים |
| | |  | אל מוציאו ממצרים וגו'. פירוש על דרך אומרם ז"ל כי בצאת ישראל ממצרים בררו כל נצוצי הקדושה שהיו בקליפת מצרים, וכבר הקדמנו שתוקף הקדושה היא כשמבררת ענפיה, והוא אומרו מוציאו וגו' כתועפות ראם לו פירוש לעם, ולזה גם כן רמז במאמר יאכל גוים צריו שהאכילה היא להוציא ניצוץ הקדושה שבו ותהיה נכללת בנפש ישראל בסוד (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, ואומר ועצמותיהם פירוש ואפילו בחינה המתעצמת בהם יגרם אותה, ואומרו וחציו ימחץ יתבאר על דרך אומרם ז"ל (תנחומא פ' בשלח) בפסוק (ישעי' כד) יפקוד ה' על צבא וגו' שאין הקב"ה מאבד אומה למטה עד שפוקד על שר שלה למעלה, והנה כשהאומה נחלשת לבד לא יאבד השר למעלה אלא ישפילנו ה' וכשהאומה יארע לה כסדום ועמורה אז יאבד שרה למעלה, והוא אומרו וחציו פירוש כח מערכתם שהם חצים הלוחמים בעדם והם השרים, ימחץ על דרך אומרו (תהלים קי) מחץ ראש על ארץ רבה שיאבדו כח שריהם מלמעלה, ואם נפרש ימחץ לשון טבילה ורחיצה יכוין לומר שאין זורקין חץ שאינו נתקע בהם ונטבל בדמם: |
|