מה טבו אהליך. על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה: משכנתיך. חניותיך כתרגומו. ד"א מה טובו אהליך מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם: משכנתיך. אף כשהן חרבין לפי שהן משכון עליכם וחרבנן כפרה על הנפשות שנאמר (איכה ד) כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון:

מה טובו אהליך. לפי שיעקב באהל של מטה ובאהל של מעלה בכסא הכבוד. ו' תיבות בפסוק כנגד ו' אהלים נוב וגבעון גלגל שילה בית עולמים שנים:

מה טובו אהליך וגו'. פירוש לפי שיש בישראל כת שקובעים עתים לתורה, וכת שעוסקים בה יתד התקועה, כנגד בעלי עתים אמר מה טובו אהליך יעקב כאהל זה שאינו קבוע, וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך ישראל: עוד נתכוין כנגד ב' זמנים א' שהיו במדבר שהיה ה' ביניהם באהל דכתיב (שמות כו) ועשית וגו' לאהל על המשכן וכנגדו אמר מה טובו אהליך, ב' שהיו בו בישוב דכתיב (מ"א ח') ה' אמר לשכון בערפל וכנגדו אמר משכנותיך ישראל, ואמר לשון רבים לפי שיש הדרגות באהל אהל מועד משכן לפנים מן הפרוכת:

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ע"ד הפשט התנבא עתה על ישובן של ישראל בארץ: וע"ד המדרש מה טובו אהליך יעקב, על האהלים שבמדבר, שהיו ישראל יושבים באהלים ועל שראה פתחיהם שלא היו מכוונין אלו כנגד אלו אמר מיד מה טובו אהליך: וע"ד הקבלה מה טובו אהליך יעקב, למעלה, והוא שדרשו רבותינו ז"ל צורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד. ומלת טובו מלשון (שמות ל) בהטיבו את הנרות, ואהליך מלשון (איוב כט) בהלו נרו, והאל"ף נוספת, ופירושו אור. משכנותיך ישראל, למטה, שהם מושכים כח מן הטוב.

מה טובו אהליך יעקב. בתי מדרשות, כענין "ישב אהלים" (בראשית כה, כז), וכענין "וישכן באהלי שם" (שם ט, כז), וכן "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד" (שמות לג, ז). משכנתיך. בתי כנסיות ומקדשי אל, המיחדים לשכן שמו שם, ולקבל תפלת המתפללים. ואמר "מה טובו", כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקים בם, אבל מטיבים לכל האומה, כמו שיורה שם "יעקב", שישאר בעקב ובאחרית הכל, ולא יסוף, וכמו שיורה שם "ישראל" לשרר עם אלהים ועם אנשים (בראשית לב, כט).

ואמר מה טובו אהליך יעקב ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה, שלא יסתכל שום אחד באהל חבירו ולא יזיקו בעה"ר, אמר איך אפשר שיקבלו נזק מן עה"ר כי הוא דבר שהם עצמם נזהרים מזה. ואדרבא כנחלים נטיו, יאמר שאהלי יעקב ומשכנותיו נמשלו לנחלים המכסים את הדגים לבל תשלוט בהם עה"ר, כך האהלים אשר בהם יושבים ועוסקים בתורה מצילין מן העין כי לא שלטא עינא בישא ביושבי אוהלים שאינן נראין בראש כל חוצות, ומ"מ תורתן מכרזת עליהם ברחובות תתן קולה ויפוצו מעיינותיו חוצה ברחובות פלגי מים לכך נאמר כנחלים נטיו כאהלים נטע ה' כי האהלים והנחלים משפט אחד להם.

[מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק ז'] לכה ארה לי יעקב. הזכיר שני השמות יעקב וישראל, ומכאן שצריך לקלל בכל שמותיו מי שרוצה לקלל, ושיקלל במדת יום ובמדת לילה, וזהו שסמך מיד מה אקוב לא קבה אל, ולא אמר זעם כענין שכתוב (תהלים ז) ואל זועם בכל יום, אלא שכוון להזכיר שתי המדות, וזהו דבר איוב (איוב ג) יקבוהו אוררי יום. אבל מה שהזכיר (שם) יאבד יום והלילה, בזה היתה כוונתו רעה לכפור בעקר, ועל זה דרשו רז"ל רגם את האיקונין קלל את השלטון. וכן יצטרך לראותו בעיניו כי יועיל הרבה לחול בו קללתו בעת ההבטה, ומפני זה העלה בלק את בלעם למקומות הגבוהים בכל פעם ופעם. ובענין הברכה גם כן כשירצו לברכו צריך הוא שיזכיר שמותיו, כענין שכתוב מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל.

מה טבו. פעל עבר כמו כי אורו עיני:

מה טובו אהליך יעקב. איתמר בחלק אמר ר' אלעזר מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו בקש לומר לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר מה טובו אהליך יעקב. לא תשרה עליהם שכינה אמר משכנותיך ישראל. לא תהיה מלכותם נמשכת אמר כנחלים נטיו. לא יהיה להם זיתים וכרמים אמר כגנות עלי נהר. לא יהיה ריחם נודף אמר כאהלים נטע ה'. לא יהיה להם מלכים בעלי קומה. אמר כארזים עלי מים. (אמר) לא יהיה להם מלך בן מלך אמר יזל מים מדליו. לא תהא מלכותם שולטת באומות אמר וזרעו במים רבים. לא תהיה מלכותם עזה אמר וירום מאגג מלכו. לא תהא קימה למלכותן אמר ותנשא מלכותו. א"ר אבא בר כהנא וכלן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנא' ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה קללה ולא קללות. ד"א כנחלים נטיו (לשון נטיו) לשון נטיה שייך בנחלים שנא' הנני נוטה אליה כנהר שלום כמו שהנחלים נוטים ומתפשטים לכאן ולכאן כשגדלים כך ישראל יפרו וירבו ויהיו צריכים לפשט אהלים ולהרחיבם כדאמר הרחיבי מקום אהלך וכו'. כאהלים נטע ה' כאותן זריעות חשובות שנטע ה' בגן עדן שנא' ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם שגדלין ומתברכין:

והתבונן איך הזכיר לשון טובו באהליך ובמשכנותיך סמך לו מיד כנחלים נטיו, ולשון נטיה נופל על דבר גשמי ויחזור למשכנותיך כי המשכנות היו נטוים:

[מובא בפירושו לבראשית פרק מ"ט פסוק ח'] יהודה. בי"ה שמו צריך להיות בראש הדף. בי"ת ב'ראשית (בראשית א, א). יו"ד יהודה אתה יודוך. ה"א ה'באים אחריהם בים (שמות יד, כח). שי"ן ש'מר לך (שם לד, יא). מ"ם מ'ה טובו אהליך (במדבר כד, ה). וי"ו ו'אעידה בם את השמים (דברים לא, כח). על שם כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו, ד).

[מובא בפירושו לפסוק ז'] והנה הוסיף בפעם הזאת השלישית, להודיע לבלק כי אהלי יעקב היו טובים, רמז מעת היותם שוכני אוהלים עד שינחלו את הארץ, ומשכנות ישראל גם כן יהיו טובים אחרי כבוש וחלוק, שישכנו בה במשכנות מבטחים. וכן תהיה ארצו מלאה כל טוב כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וכי ינצח את עמלק בעבור שנלחם בו, ויאבד זכרו. ותנשא עוד המלכות של ישראל, שיהיו בה אחרי כן מלכים אדירים ינשאו מאד: ואמר לו שיאכל כל צריו, "ועצמותיהם יגרם" רמז להונם וכל אשר להם. ואמר שישכנו בה לבטח לא ייראו מכל עם, כארי וכלביא שלא יירא פריץ חיות. ועתה נואש בלק ממנו, שאם ילחם בו יאבד באמת, כי כל צריו יאכל כאשר יאכל עמלק בעבור שנלחם בו, על כן אמר לו עתה שיברח אל מקומו אין לו חפץ בו: