| כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן |
| | מתי יצאה אש זו? מה זה בא ללמדנו? |
| | | רש"י |
| | | | כי אש יצאה מחשבון. משכבשה סיחון: |
| | | אבן עזרה |
| | | | כי אש יצאה מחשבון. רמז לאנשים שקשרו בחשבון על מלכם: |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | כי אש יצאה. לאחר שנכבשה חשבון ונלחם גם בשאר עיירות שהוא ער וארנון וכבשם אז אמר אש יצאה מחשבון כלומר חיל וגבורים ולהבה מאותה עיר שנקראת קרית סיחון: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | כי אש יצאה מחשבון. רמז לאנשים שקשרו בחשבון על מלכה: |
| לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן |
| | פירוש |
| | | אבן עזרה |
| | | | להבה. הטעם כפול כמשפט: מקרית סיחון. מקרית שהוא היום לסיחון: |
| אָכְלָה עָר מוֹאָב |
| | פירוש |
| | | רש"י |
| | | | אכלה ער מואב. שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי ולחיית בלשון ארמי: ער מואב. ער של מואב: |
| | | רשב"ם |
| | | | ער מואב. עיר מלוכה של מואב נקראת ער: |
| | | אבן עזרה |
| | | | ער מואב. שם מקום סמוך כמו מבית לחם יהודה: |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | אכלה ער מואב. כלומר ממקומו יצא אש ושרפם והוא כמו ותצא אש מאבימלך ותאכל את אנשי שכם ומבעלי שכם ותאכל את אבימלך כלומר מהם ובהם |
| | | רבינו בחיי |
| | | | אכלה ער מואב. שם מקום, כמו (רות א) מבית לחם יהודה: |
| בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: |
| | פירוש |
| | | אבן עזרה |
| | | | במות. מקומות גבוהים: |
| | מה הפרשה באה ללמדנו? |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | וזה המשל שמשלו על גבורת סיחון להודיעך כמה גדול כחו של משה שנצחו והרגו. וכן משלו משל על בני עמון הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך: |
| | פירוש ודרשת חז"ל על כל הפרשה |
| | | רמב"ן |
| | | | (...) ואחר שישב סיחון בחשבון, אסף שם את חילו וילכוד מגבול מואב עד ארנון וארנון בכלל. על כן אמרו המושלים, כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אשר יושב בה, ואכלה ער מואב בעלי הבמות אשר לארנון, שלכד סיחון ממואב עד ארנון וכל במות הארץ ובעלי הבמות, כענין ובמות עולם למורשה (יחזקאל לו ב). ולקח עוד מבני עמון מארנון עד היבוק, כמו שנאמר ביהושע (יג כד כה) ויתן משה למטה גד וגו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער, והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע ליפתח, כמו שאמר (שופטים יא יג) כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבק ועד הירדן: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק כ"ז] ודרשו רז"ל בפרק המוכר את הספינה (ב"ב עח) על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם, באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, אם אתה עושה כן תבנה ותכונן, תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, עיר סיחון אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב בתריה כי אש יצאה מחשבון, תצא אש ממי שמחשבין ותאכל את מי שאינן מחשבין. ולהבה מקרית צדיקים שנקראו סיחון דכתיב (שופטים ה) והולכי על דרך שיחו. אכלה ער מואב זה שמהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה. בעלי במות ארנון אלו המגיסין דעתן, דאמר מר כל המגיס דעתו כעובד ע"א. ונירם, אמר רשע אין רם. אבד חשבון, אבד חשבונו של עולם. עד דיבון, המתן עד שיבא דין. ונשים עד נפח, עד שתצא אש שאינה צריכה נפוח. עד מידבא, עד שתדוב נשמתן, ואמרי לה עד דעבד מאי דבעי: |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק י"ד] ודרך הפשט בספר מלחמות ה', שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והנצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם לה' כי לו המה באמת. והנה גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר, ואמרו בה מליצות את והב בסופה וגו', ונשאו בה משל (להלן פסוק כז) בואו חשבון וגו'. ושם עיר אחת מן הערים שהיו למואב והב. ואשד הנחלים, מדרון הנחל שהנחלים נגרים ונמשכים, מן אשדות הפסגה (דברים ג יז), וכן ההר והנגב והשפלה והאשדות (יהושע י מ). בסופה, מן בסופה ובשערה (נחום א ג). והנה כאשר לכד סיחון ערי מואב כתבו המושלים בספר שקראו מלחמות ה', את והב בסופה, או שכתבו נלחם ה' את והב בסופה, ואת הנחלים אשר לארנון ושפך הנחלים אשר נטה למושב ער ונשען האשד לגבול מואב הכל השמיד ה' בסופה ובסערה, כי בא עליהם סיחון פתאום פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה, וכן אמרו (להלן פסוק כח) כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון וגו': |
|