| וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ |
| | פירוש. מדוע נאמרו דברים אלו כאן שוב? |
| | | רש"י |
| | | | בהרימכם את חלבו ממנו. לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו: |
| | | אבן עזרה |
| | | | וטעם בהרימכם את חלבו. וכבר הזכיר הכתוב זה לדבק אחריו ואכלתם אותו והטעם שהוא אסור לכם לאכול ממנו עד שתרימו חלבו ממנו ואחר שיחשב לכם אז תאכלוהו בכל מקום טהור: |
| | פירוש "חלבו" |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לויקרא פרק ג' פסוק ט'] חלבו האליה תמימה. שם חלב בלשון הקדש השומן הנפרד שאינו עם הבשר כדבר אחד, כי השומן המתערב בבשר, שאינו נפרד ממנו, יקרא שומן, כענין שאמר הכתוב, וישמן ישורון (דברים לב טו), ויאכלו וישבעו וישמינו (נחמיה ט כה), השמן לב העם הזה (ישעיה ו י), ובשרי כחש משמן (תהלים קט כד), והיה דשן ושמן (ישעיה ל כג), כמו חלב ודשן תשבע נפשי (תהלים סג ו), וכן בכל מקום. והחלב הוא הנפרד אשר עליו קרום ונקלף. לא יתערב הלשון בהן בשום מקום, כאמרנו בשר שמן, לא בשר חלב, וכן בשאר לשונות הגוים שמותיהן חלוקין: ויאמר דרך השאלה בכתוב (במדבר יח ל) בהרימכם את חלבו ממנו, כי הטוב אשר יורם מן התבואה יכנה אותו בחלב, כאשר החלב מורם בקרבנות. חלב כליות חטה (דברים לב יד), ידמה החטה לכליות ואת החלב אשר בם, כאשר יאמר (שם) ודם ענב תשתה חמר, ואין היין דם. ואכלו את חלב הארץ (בראשית מה יח), שיאכלו כל חלב שור וכשב ועז וכל החיה דרך משל זה: |
| וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב: |
| | פירוש "ונחשב" – מה נחשב כתבואת גורן וכו'? למי זה נחשב כך? |
| | | רש"י |
| | | | ונחשב. המותר ללוים חולין גמורין: כתבואת גרן. לישראל שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה יכול יהא כולו אסור ת"ל ונחשב ללוים כתבואת גרן מה של ישראל חולין אף של לוי חולין: |
|