| כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ |
| | מה פיסקה זו באה ללמד? במה הוא כשכיר וכתושב, ולא כעבד? מה "עמך" בא ללמדנו? |
| | | רש"י |
| | | | כשכיר כתושב. עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו: |
| | | רמב"ן |
| | | | וטעם כשכיר כתושב. לא יהיה עמך בביתך כעבד, אלא כשכיר שנה, שהוא הנשכר לעבודת בני חורין ולא יכבידו עליו, או כתושב, שדרך התושבים הבאים לגור בארץ שיעבדו את בעל הבית אשר הם מתגוררים אתם לרצון להם, כענין יעקב עם לבן שאמר (בראשית כט טו) הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכורתך: ובתורת כהנים (פרק ז ג), כשכיר, מה שכיר ביומו תתן שכרו (דברים כד טו), אף זה ביומו תתן שכרו. כתושב, מה תושב בטוב לו לא תוננו (שם כג יז), אף זה בטוב לו לא תוננו. יהיה עמך, עמך במאכל עמך במשתה עמך בכסות נקיה וכו': |
| | | ספורנו |
| | | | כשכיר כתושב יהיה עמך. הקנוי קנין שש שנים יהיה אצלך "כשכיר שנה בשנה", והקנוי קנין יובל יהיה אצלך כשכיר שהתישב עמך לשנים רבות. |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לשמות פרק כ"א פסוק ב'] והזכיר יעבוד לא עבודה כבדה ולא עבודה של בזיון שהרי הקישתו תורה לשכיר שנאמר (ויקרא כה) כשכיר כתושב יהיה עמך, מה שכיר באומנותו אף זה באומנותו ומה שכיר ביום ולא בלילה אף זה ביום ולא בלילה: |
| עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ: |
| | איזה דין אנו לומדים מפיסקה זו? |
| | | רש"י |
| | | | עד שנת היובל. אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאו: |
| | הסבר לכל הפרשה על דרך הרמז |
| | | אור החיים |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ל"ט] וכי ימוך אחיך וגו'. פרשה זו תרמוז למה שאמרו ז"ל בספר הזוהר (תיקונים י') כי ה' צוה לשר אדום שהוא ס"מ שלא יתנהג באכזריות עם ישראל, והוא אומרו כי ימוך אחיך על דרך אומרו (מלאכי א') הלא אח עשו ליעקב, עמך פירוש נמיכותו ועניותו הוא לצד היותו עמך שנתלוה לדרכיך הרעים, ונמכר לך על דרך (ישעי' נ"ב ג') חנם נמכרתם ודרשו בספר הזוהר (ח"ב קכ"ח.) כי בחינת ס"מ תקרא חנם, שגלות החל הזה הוא לאדום זכור ה' לבני אדום, ויצו ה' לא תעבוד בו עבודת עבד על דרך אומרו (ירמי' ב' י"ד) העבד ישראל וגו', אלא כשכיר כתושב יהיה וגו', לצד שיש בישראל ב' בחינות, המון העם ויושבי בשבת תחכמוני (ש"ב כ"ג), ותמצא שהגם שישראל מעלין מסים וארנוניות אין לומדי התורה בכלל דכתיב (דברים ל"ג ג') והם תוכו לרגליך ואמרו ז"ל (ב"ב ח'.) וכו', וכתיב (עזרא ז') מנדה בלו והלך לא שליט וגו', כנגד ההמון עם אמר כשכיר שהם מכורים בעד עונותיהם, וכנגד הצדיקים אמר כתושב שאינם אלא יושבים בין האומות בגלות אבל אין עליהם משא מלך: ואומרו עד שנת היובל הוא גבול הגאולה כידוע יעבוד עמך, ומודיע ה' כי סוף סוף יצא מעמו דכתיב ויצא מעמך, הוא ובניו פירוש הניצוצים המתבררים באמצעות היותם עמו והוא סוד הגלות, שאם לא כן למה לא ייסרם ה' בשבט מוסר שם בארצם ובנחלתם אלא אחד מהטעמים הוא כדי שיבררו הניצוצות של הקדושה מבין הארצות כי כל מקום ומקום שימצאון שם ישראל באמצעות היסורין והתורה והמצות הניצוצות מתבררים מעצמם, והוא סוד אומרו (קהלת ח') עת אשר שלטה האדם באדם לרע לו. ואם תאמר אם כן אם לא היו ישראל חוטאים וגולים מי היה מברר המתבררים עתה בתפוצת ישראל, דע כי אם לא היו ישראל חוטאים היה להם כח לברר ניצוצות הקדושות במקום שהם מכל המקומות אשר באו שם, מה שאין כן אחר חטאם דחלש כחם ולואי שתשיג ידם במקום עצמו אשר שם הניצוצות, ואמר ושב אל משפחתו כי בבא הגואל יטע ה' בתוכנו אורו יתברך אשר שם הוא משפחת עם בני ישראל, גם יקומו שוכני עפר וישובו כל אחד אל אחוזת אבותיו הוא אור עולם בית המקדש כוננו ידיו יתברך לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך, ומצד דבר זה יתחייב מיתה ס"מ לעתיד לבא כמאמרם ז"ל (סוכה נ"ב.) שהרי הוא מותרה ועבר מצות ה': |
|