| וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ |
| | מה נלמד מכאן? |
| | | רש"י |
| | | | די השיב לו. (ערכין ל) מכאן שאינו גואל לחצאין: |
| וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: |
| | מהו הטעם של הזמנים השונים לגאולתם של הנכסים השונים? |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק כ"ט] ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה. בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד, ויבוש ממנו בעת שימכרנו, רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה. ובעבור כי האדם לשדה נעבד, וממנו יצא לחם למחיתו, רצה שיצא השדה ביובל. אבל הבית, לאחר היאוש ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו, כי לא תמעט מחיתו אם יחלט. ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי האדמה, ועל כן דינם כשדה הארץ: |
| | מה נלמד מתיבת "עד"? |
| | | רש"י |
| | | | עד שנת היובל. (ת"כ) שלא יכנס לתוך אותה שנה כלום שהיובל משמט בתחלתו: |
| | עיון בתיבת "ויצא" |
| | | אבן עזרה |
| | | | ויצא. הממכר. והנה שם תחת תאר השם ורבים כמוהו ואחר שהזכיר בית מושב ידענו כי ומכר מאחזתו שדה או כרם: |
| | הסבר לכל העניין על דרך הרמז והדרש (בהמשך להסבר זה שבפסוק הקודם) |
| | | אור החיים |
| | | | ואומרו ואם לא מצאה ידו די השיב. פירוש אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז ויצא ביובל ושב לאחוזתו כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו: |
|