אך. כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים:

אך בעשור לחדש. אך מיעוטא הוא, שמכפר לשבים ואינו מכפר לשאינן שבים.

אך בעשור לחדש. כל אכין ורקין שבתורה מעוטין (ר"ה יז: סנהדרין מט.), מכפר הוא על השבים ואינו מכפר על שאינן שבים, לשון רש"י מדברי רבותינו (בת"כ כאן שבועות יג.). ואם כן יהיה טעם הכתוב כי באחד לחודש יהיה לכם לכולכם יום זכרון תרועה שתהיו כולכם נדונין לפניו, אך יהיה למקצתכם בעשור לחדש הזה יום הכפורים: והנה הוא כטעם "בלבד", וכן, שא נא חטאתי אך הפעם (שמות י יז), וכן, הרק אך במשה (במדבר יב ב), הבלבד במשה, וכן, אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי (פסוק לט), יאמר בלבד בחמשה עשר תחוגו את חג ה' שבעת ימים, לא רצופים, שאין חגיגה דוחה שבת. ובדרך הזה תפרשנו בכל המצות כפי קבלת רבותינו. וכמוהו, אך טרף טרף (בראשית מד כח), שלא נעשה בו ענין אחר לבד הטרף. וכן כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני מנעורותיהם כי בני ישראל אך מכעיסים אותי (ירמיה לב ל), שלא יעשו דבר אחר: ועל דרך הפשט, "אך" טעמו "אכן", לאמת הענין, אכן נודע הדבר (שמות יב יד), אכן כאדם תמותון (תהלים פב ז). אכן בעשור לחודש יום הכפורים הוא הבטחה באמתת הענין, יאמר, באחד לחודש יום הדין אמנם בעשור לחודש יום כפורים על כן תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו: וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כט יד), אך מלך ישראל הוא (מ"א כב לב), אך טוב לישראל אלהים לברי לבב (תהלים עג א). וכן פירוש "אך את שבתותי תשמורו" (שמות לא יב), הנה צויתי אתכם במלאכת המשכן אכן את שבתותי תשמרו לעולם, וכן כולם יתפרשו לך בדרך הזה אם תשכיל בהם:

אך בעשור וגו'. בשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה. אבל יוה"כ שהוא יום עינוי כל מלאכה אסורה כשבת:

וטעם אך בעשור. בעבור שיום מקרא קדש יום שמחה וכן כתוב בספר עזרא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים:

אך בעשור לחודש. מהו אך לפי שכל שאר ימים טובים נקראים מקרא קדש לאכול ולשתות ולהתענג וזה אסור בכל אלו לכך כתיב אך לומר שאינו נקרא מקרא קדש אלא לכבד היום להקריב קרבן ולאסרו במלאכה אך ועניתם את נפשותיכם בו כי יום כפורים הוא:

אך בעשור לחדש. ע"ד הפשט כמו אמנם, כלומר באחד לחדש השביעי צויתי לכם שיהיה יום הדין שבו תעברו לפני כבני מרון, אמנם בעשירי בו יהיה יום הכפורים שאחתום גזר דין שלכם לכפרה: וע"ד המדרש אך בעשור, אכין ורקין מעוטין הן, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינן שבים. כלומר אע"פ שצויתי לכם יום הדין באחד לחדש השביעי והוא שוה לכל, אני מיחד לכם בעשירי בו יום כפרה, ולא תהיה הכפרה שוה בכל אלא לשבים, זהו לשון אך:

אך בעשור לחדש השביעי. אף על פי שבשאר "מקראי קדש ראוי לשמוח ולהתענג גם באכילה ושתיה, כאמרו "אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו" (נחמיה ח, י), מכל מקום "בעשור לחדש", הוא יום הכפורים להתוודות ולהתאונן גבר על חטאיו, ואינו יום שמחה ותענוג, אבל הוא יום ענוי, כאמרו "ועניתם את נפשותיכם, והקרבתם אשה", והוא ענין קרבנות כהן גדול וקרבנות צבור הבאים לכפרה.

אך בעשור לחודש וגו' יום הכפורים הוא. כל אכין ורקין מיעוטין המה לפי שנאמר למטה ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. ואמרו רז"ל (ברכות ח) וכי בתשיעי מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, וכדי שלא תטעה לומר מאחר שגם יום תשיעי חשוב כאלו התענה בו שמא גם הוא מכפר כמו יום העשירי, ת"ל אך בעשור לחודש וגו' לומר לך שעשירי לבד מכפר ולא תשיעי, וזה יותר מחוור מן מה שפירש"י שפירש מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינן שבים, (עיין שבועות יג) ומי יתן ידעתי ואמצאהו לפרש מאי משמע שלשון אך למעט הבלתי שבים שהרי לשון אך קאי על יום העשור ומשמעותו למעט הימים הקודמים. וליישב פירוש רש"י אומר אני שמדקאמר אך בעשור. ובא למעט הימים הקודמים ש"מ שגם הימים שלפני יו"כ נקראו ימי תשובה דאם לא כן מהיכי תיתי שיכפרו הימים הקודמים עד שהוצרך למעטם, אלא ודאי שגם עשרת הימים הקודמים הם עשרת ימי התשובה וסד"א שימי התשובה מכפרין מיד על כל עבירות קמ"ל שיש לך עבירות שתשובה תולה ויו"כ מכפר כמו שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. אף על פי שאמרו במדרש (ויק"ר ל ז) בערב ראש השנה הקב"ה מוותר שליש, ובעשרת ימי התשובה גם כן שליש, אבל ביום כפור מוותר הכל לכך נאמר מכל חטאתיכם. ומכלל זה אתה למד שאין יו"כ מכפר כי אם לשבים דאם לא כן מהיכא תיתי שיכפרו עד שהוצרך למעטם, ואף על פי שלא נזכר בתורה מפורש שהימים הקודמים הם ימי תשובה מכל מקום שופר של ר"ה הוא כמו התראה שישובו בימים שבינתים, כמ"ש (עמוס ג ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

[מובא בפירושו לפסוק י'] ובעבור שיום הזכרון ויום הכפורים בחדש אחד ושניהם מענין אחד בדין העונות וכפרתם לשבים, לא אמר ביום הכפורים "דבר אל בני ישראל", כי יספיק לו בדבור הראשון, ועשה מהן שתי פרשיות, שהם ענינים שונים:

יוה"כ וגו' מקרא קודש וגו' פירוש בלא אמצעות קריאתם אותו קודש ובלא עינוי שמתענים בו הוא יום כיפור מצד עצמו, ומעתה יש שכר למצות קריאת קודש ועינוי בו מלבד ריוח הכפרה:

[מובא בפירושו לפסוק ל"ה] מקרא קדש. (ביוה"כ) קדשהו בכסות נקיה ובתפלה ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה:

וחמשה עינויים הן אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, כנגד ה' פעמים נפש דכתיב בפרשה ונגד ה' שמות שיש לנפש וחמשה טבילות לכהן גדול וחמשה תפלות:

ועניתם. פירשתיו:

והקרבתם אשה. כדכתיב באחרי מות ובפינחס:

[מובא בפירושו לפסוק ח'] והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. להודיע שאין חול המועד חול לגמרי, כי בהיות בהם קרבן צבור נוסף על התמיד, כמו ביום "מקרא קדש", הוא מכלל החג בלי ספק, ולא באר ענין המוספין בזה, שאין זאת הכונה עתה, כמו שלא באר ענינם גם בשאר המועדים. ובזה האופן כתב בחג הסוכות, להורות על קדושת חול המועד. אמנם בראש השנה הזכיר גם כן "אשה לה'", להורות שיש מוסף נוסף על של ראש חדש, כאמרו "מלבד עלת החדש ומנחתה" (במדבר כט, ו). אבל בשבת (פסוק ג) וחג השבועות ויום הכפורים לא הזכיר ענין המוספים כלל, כי מה שכתב ביום הכפורים "והקרבתם אשה לה'" (פסוק כז) הם עולות וחטאות כהן גדול (טז, ג) והצבור (שם פסוק ה), המבארים בפרשת אחרי מות (פרק טז).