
 | הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים |
|  | פירוש. מה הקשר בין פיסקה זו לבין הפסוק הקודם? |
| |  | רש"י |
| | |  | המוציא אתכם. ע"מ כן: |
| |  | רמב"ן |
| | |  | וטעם ונקדשתי בתוך בני ישראל. על דעת רבותינו (תו"כ פרק ט ד) מצות עשה, שנקדש את שמו במצות ליהרג עליהן ולא נעבור, וזה טעם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, שהוא טעם יכלול כל המצות, שראוי לקדש שמו עליהם בעבור שאנחנו עבדיו אשר גאלנו ממצרים: |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | המוציא אתכם. והסוף אני ה' שהוא הדבור הראשון והוא עיקר כל המצות |
| |  | ספורנו |
| | |  | המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים.. להיות מנהיג אתכם בלתי אמצעי, כמשפט הנבדלים מחומר, בהיותכם הולכים בדרכי קדושתי, כאמרו "אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו" (ירמיהו י, ב). |
 | אֲנִי יְקֹוָק: |
|  | פירוש לפיסקה זו כאן |
| |  | רש"י |
| | |  | אני ה'. נאמן לשלם שכר: |
| |  | ספורנו |
| | |  | אני ה'. לא שניתי, ואעשה כמאז, אם לא יהיו "עונתיכם מבדלים ביניכם לבין אלהיכם" (ישעיה נט, ב), כאמרו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו). |
|  | הסבר לסמיכות העניינים |
| |  | אבן עזרה |
| | |  | ואחר שהזכיר קדשי בני ישראל הזכיר הימים שיקריבו בהם העולות והחל מהשבת: |
|