ורחץ את בשרו וגו'. (יומא לב) למעלה למדנו מורחץ את בשרו ולבשם שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה שבאותה טבילה פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר ולבש בגדי לבן לעבודת היום וכאן למדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה:

[עיין בפירושו לפסוק הקודם תחת הכותרת "מה אהרון עושה" וכו']

במקום קדוש. (ת"כ יומא שם) המקודש בקדושת עזרה והיא היתה בגג בית הפרוה וכן ד' טבילות הבאות חובה ליום. אבל הראשונה היתה בחיל:

במקום קדוש. בחצר אהל מועד וסדין היו פורשין לו:

ורחץ את בשרו. אחר שסמך על השעיר המשתלח. ועשה את עלתו. אחר שכפר בעדו בחטאתו (פסוק ז) ובעד העם בשתי חטאות (פסוקים ט, טו, כא), שגם שעיר המשתלח נקרא "חטאת", כאמרו "שני שעירי עזים לחטאת" (פסוק ה). ושניהם יקדמו לעלת העם, כמשפט כל חטאת שקודמת בכל מקום לעלה, כמו שבא בקבלה. וכפר בעדו ובעד העם. כפרת הרהורי הלב הראויה לנקיי כפים וברי לבב, וזה בעלה.

ולבש את בגדיו. שמנה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה:

[מובא בפירושו לפסוק כ"ג] (...) ולבש את בגדיו הידועים לו שבהם יעבוד כל השנה (...)

בגדיו. שמשמש בהן בכל יום ויש אומרים שהם הנזכרים והעד שלא נכתב ולבש בגדים אחרים:

ויצא. מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם:

ועשה את עולתו. איל לעולה האמורה למעלה בזאת יבא אהרן וגו': ואת עלת העם. (יומא עג) ואיל לעולה האמור למעלה ומאת עדת בני ישראל וגו':

עלתו. הוא האיל ואיל העם ופר העם ושבעה כבשיהם כי כן כתוב: