| וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית: |
| | פירוש. מה על הכהן לעשות כאן? ממה הוא צריך להיזהר, הרי אין שערות בתוך הנתק? |
| | | רש"י |
| | | | והתגלח. סביבות הנתק: ואת הנתק לא יגלח. (ת"כ) מניח שתי שערות סמוך לו סביב כדי שיהא ניכר אם פשה שאם יפשה יעבור השערות ויצא למקום הגילוח: |
| | | רמב"ן |
| | | | והתגלח ואת הנתק לא יגלח. כפי פשוטו, יזהיר שלא יעביר תער על מקום הנתק, שאע"פ שאין בו שער, אם יעביר התער על המקום ההוא יתגרר העור, והנה סיבה להצמיח בו שער, שכן דרך בעלי חטטין שבראש וכל המשירין שערותיהן לגרור המקום וגם לעשות בהן באזמל חבורות חתוכות: אבל בתורת כהנים (ט ז) דרשו ואת הנתק לא יגלח, וכי מה יש בו, כלומר, והלא ניתק השער ממנו, אלא סמוך לנתק לא יגלח, הא כיצד מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה. וזהו שתרגם אונקלוס ויגלח סחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח, שיניח בכל סביביו שתי שערות להכיר בהם הפשיון. ויהיה טעם "ואת", כמו ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום (ש"א ל כא), שבא סמוך להם ולא בא בתוכו. או טעמו כטעם "עם" ויחסר מלת "אשר", יאמר, ואשר עם הנתק לא יגלח, וכמוהו רבים: |
| | | אבן עזרה |
| | | | והתגלח. הראש או הזקן ומקום הנתק לא יגלח: |
| | מהו טעמו של הגילוח כאן? |
| | | דעת זקנים מבעלי התוספות |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ד'] והסגיר. כי אז יכיר הפשיון כי אדם הרואה דבר תדיר בכל יום והוא גדל מעט מעט אינו מבחין בגדולו וגם נח המתין שבעת ימים בשליחות היונה כדי להבחין בחסרון המים וליכא למימר הכא שיעשה סימן סביב הנגע ויבחין בפשיון דשמא בעל הנגע ימחוק הסימן ויעשנו ברחוק כדי שיראה שלא פשה ויטהרנו אבל בנתק עושה סימן מן השער דכתב והתגלח לפי שהוא סימן שאינו יכול להזדייף: |
| | ביאור מדוע אות גימ"ל של תיבת "והתגלח" כתובה גדול יותר |
| | | בעלי טורים |
| | | | והתגלח. גימ"ל גדולה שג' צריכין גילוח גדול בכל מקום שיש שער נזיר ומצורע ולוים: |
|