נגע היא. השאת הזאת או הבהרת:

[מובא בפירושו לפסוק ב'] והתורה רצתה בטהרת ישראל ובנקיות גופם, והרחיקה החולי הזה מתחילתו, כי המראות האלו אינן עדיין צרעת גמורה אבל תבאנה לידי כך. ויאמרו הרופאים בספריהם, הבהרות נירא מהן מהצרעת. ולכך יאמר הכתוב בהן בתחילתן (כאן) "נגע צרעת", כלומר מכה של צרעת, איננה צרעת גמורה, ובהיות סימני הטומאה גמורין לאחר ההסגר שיאמר "צרעת היא", (פסוק ח) יתכן שהיא צרעת גמורה. ופעם יאמר בטומאה (פסוק כ) וטמאו הכהן נגע צרעת היא, והכונה לומר שיטמא בו מעכשיו כי הוא נגע שיבא ודאי לידי צרעת, וראוי להבדל מעתה מן העם. וכן, וטמא הכהן אותו נגע הוא (פסוק כב), יאמר שהוא נגע גדול שלא יתרפא, אבל יגדל כל היותו ויפשה כאשר פשה עתה:

[מובא בפירושו לפסוק ב'] נגע צרעת הוא. הנה אמר לפעמים "נגע צרעת הוא", ופעמים "צרעת היא" (פסוק ח), ופעמים "צרעת נושנת הוא" (פסוק יא), ופעמים "נגע היא" (פסוק כב). כי אמנם יש לצרעת, כמו לשאר החלאים, עתות התחלה ותוספת ותכלית, ואם ירפא החלי תהיה לו ירידה גם כן. ויקרא להתחלה "נגע" בלבד, ולתוספת "נגע צרעת", ולתכלית "צרעת", וכאשר תישן תקרא "צרעת נושנת" (פסוק יא), וכאשר תהיה בירידה יאמר "נרפא הנגע" (יד, מח), "נרפא הנתק" (פסוק לז).