ויקטר המזבחה. משה שמש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן:

על העלה. אחר העולה,

על העולה. שלא היה דבר מפסיק. ואולי שלא שהה עד שאכלה האש את העולה אלא ועדיין העולה קיימת:

ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה:

וישם על החלבים ועל שוק הימין.. ויקטר המזבחה. והנה בכל השלמים יהיה שוק הימין לכהן, ובשלמי נזיר יהיה לכהן השוק והזרוע, שהם היד והרגל, ובאיל המלואים היה השוק על גבי המזבח. כי אמנם הזר, המקריב על הרוב, יתן השוק, שהוא עם הרגל, לכהן הנכנס לפנים ממחיצת הזר המקריב. והנזיר יתן גם הזרוע, שהוא היד, כמוסר לכהן את פעל ידיו, שהיה עד הנה להזיר לה'. אמנם במלואים, אשר היה קרבן מכשיר לכהן להכנס לפנים, נתן השוק על גבי המזבח.