| יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְקֹוָק |
| | איך מונחות הידיים בעת הבאת קרבן זה? |
| | | רש"י |
| | | | ידיו תביאינה וגו'. שתהא יד הבעלים מלמעלה והחלב והחזות נתונין בה ויד כהן מלמטה ומניפן (מנחות סא:): |
| | פירוש "אשי ה'". |
| | | רש"י |
| | | | את אשי ה'. ומה הן האישים, את החלב על החזה: |
| | | ספורנו |
| | | | אף על פי שנותן החלב על החזה בשעת תנופה, מכל מקום עקר התנופה היא בשביל החזה, להודיע שהוא נתון לגבוה. אמנם החלב כבר ידוע שהוא לה', שהרי הוא קרב על גבי המזבח. |
| אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק: |
| | איך מתבצעים השלבים השונים של הבאת קרבן זה? מה מונף על גבי המזבח? |
| | | רש"י |
| | | | ידיו תביאינה וגו'. שתהא יד הבעלים מלמעלה והחלב והחזות נתונין בה ויד כהן מלמטה ומניפן (מנחות סא:): את אשי ה'. ומה הן האישים, את החלב על החזה: יביאנו. כשמביאו מבית המטבחים נותן חלב על החזה, וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה, וזהו האמור במקום אחר (להלן י, טו) שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף וגו', ולאחר התנופה נותנו לכהן המקטיר ונמצא החזה למטה, וזהו שנאאמר (שם ט, כ) וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה, למדנו שג' כהנים זקוקין לה. כך מפורש במנחות (סב.): את החלב על החזה יביאנו. ואת החזה למה מביא, להניף אותו הוא מביאו, ולא שיהא הוא מהאשים. לפי שנאמר את אשי ה' את החלב על החזה, יכול שיהא אף החזה לאשים, לכך נאמר את החזה להניף וגו': |
| | | רמב"ן |
| | | | את החלב על החזה. הנראה מן הכתוב הזה על דרך פשט, שהחזה הוא מונף עם החלבים ולא השוק, והכתוב שאמר (להלן ט כא) ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה, כי אחרי כן יחזור ויניפם בפני עצמם: ורבותינו אמרו (מנחות סב.) שהיה נותן החלבים על יד הבעלים וחזה ושוק למעלה מהן. ולדעתם, הזכיר תנופה בחזה לבדו, לדרוש מה שאמרו (תורת כהנים פרק טז ב) נטמאו ונשתייר אחד מהם מנין שהוא טעון תנופה, תלמוד לומר חזה להניף אותו: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | את החזה להניף אותו תנופה לפני ה'. לפי הפשט היה מניף החזה על החלבים ולא השוק, שהרי בשוק נאמר ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן ולא הזכיר בו תנופה: ואמנם מצינו כתוב מפורש, שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים, שנראה מזה שהשוק והחזה על החלבים היה מניף ביחד, ואחר התנופה היה מקטיר החלבים, כענין שכתוב והקטיר הכהן את החלב המזבחה, והשוק והחזה היו נתנים לכהנים, הוא שכתוב והיה החזה לאהרן ולבניו, וכתיב ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן. וכך היתה תנופה זו, היה נותן החלבים על ידי הבעלים וחזה ושוק למעלה מהם, ומניף אותם לפני המזבח, ותנופה זו בחזה ושוק כענין תנועת הלולב, מוליך ומביא מעלה ומוריד, מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו: |
| | | ספורנו |
| | | | אף על פי שנותן החלב על החזה בשעת תנופה, מכל מקום עקר התנופה היא בשביל החזה, להודיע שהוא נתון לגבוה. אמנם החלב כבר ידוע שהוא לה', שהרי הוא קרב על גבי המזבח. |
| | מדוע נבחרו החזה והשוק להיות מונפים? מהי משמעות התנופה? |
| | | רבינו בחיי |
| | | | ונראה לי בטעם שני אברים הללו שהם חזה ושוק שנתיחדו לתנופה על גבי המזבח, לפי שהם סבת התנועה באדם גם בשאר בעלי חיים, כי הלב המתנועע הוא במקום החזה, וכן תנועת כל בעל חי בשוקים הוא, ולפיכך באה המצוה הזאת בקרבנות שיגיע לפני המזבח שני אברים הללו שהם בעלי התנועה להודות ולשבח בזה לאדון הכל המעמיד כל העולם כולו בכח תנועת הגלגלים, וזהו שאמרו למי שארבע רוחות העולם שלו ולמי שהשמים והארץ שלו: ועוד יש לומר בענין מוליך ומביא מעלה ומוריד בין בתנועת חזה ושוק בין בתנועת הלולב, שבזה רמז לגלות ולגאולה, מוליך על שם (איכה א) וילכו בלא כח לפני רודף. ומביא על שם (ירמיה לא) הנני מביא אותם מארץ צפון. מעלה, למי שהעלה שכינתו מקרב ישראל, שנאמר (יחזקאל יא) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר. ומוריד, למי שעתיד להורידה ולהשרותה בישראל, שנאמר (ישעיה לא) כן ירד ה' צבאות לצבוא על הר ציון: ויש בו עוד רמז לתחיית המתים, מוליך על שם שכתוב (תהלים עח) רוח הולך, ומביא על שם שכתוב (יחזקאל לז) ותבא בהם הרוח ויחיו, מעלה על שם שכתוב (קהלת יב) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ומוריד על שם שכתוב (יחזקאל לז) ופחי בהרוגים האלה ויחיו: |
| | מדוע בקרבן השלמים כתוב שהאדם בעצמו מביא את הקרבן? |
| | | ספורנו |
| | | | ידיו תביאנה את אישי ה'. לפי שהשאר לבעלים, הנה הבאתם תורה שהבעלים נותנים לה' את הכל, החלב והחזה, וכהנים 'משלחן גבוה קא זכו' (ביצה כא, א). את החזה להניף אותו. |
| | | כלי יקר |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק י"א] וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'. לא נאמר אשר יקריב לה' בכל הקרבנות כ"א אצל השלמים אשר בלי עון ירוצון לפי שהם קרובים אל ה' יותר מכל הקרבנות הבאים על החטא, ומטעם זה כתיב בסמוך (ז כט,ל) המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה', ידיו תביאנה את אשי ה'. הזכיר בכולם לה' כי באלה חפצתי נאם ה'. והבט ימין וראה שלא הזכיר בשום קרבן שהבעל יביא בידיו חלק של גבוה כ"א בשלמים ידיו תביאנה, לפי שכל מי שיש לו כעס מן המלך ורוצה לכפר ולקנח פני רוגזו אז הוא שולח המנחה לפניו ע"י שליח כדרך שאמר יעקב (בראשית לב כ) אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו. אבל המביא למלך איזו מתנה דרך דורון וכבוד אז הוא מביא המנחה בידיו בעצמו ולא ע"י השליח. וזהו ההבדל שבין חטאת ואשם הבאים על חטא המעשה, והעולה הבאה על חטא ההרהור, ובין השלמים. כי אותן קרבנות הבאים להסיר פני כעסו של השי"ת אינו דין שידיו תביאנה כי נראה כחוצפא כלפי שמיא לפיכך הוא משלחם ע"י הכהנים אבל השלמים שהם דורון ומתנה ידיו תביאנה. |
|