(והרים ממנו. מהמחובר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה. בר"י):

וזאת תורת המנחה. הוסיפה הפרשה הזו כפי פשוטה ארבע מצות במנחה, שתהא נאכלת מצות (פסוק ט), ושתהא נאכלת בחצר אהל מועד, (שם) ושיאכל אותה כל זכר בבני אהרן, (פסוק יא) ושיקדש כל אשר יגע בהן (שם). וכפי מדרשו דברים הרבה מחודשים בה. שאפילו מנחת כהנים [שאינה] נקמצת [טעונה שמן ולבונה]. ושיגיש אותה לפני ה' שהוא קרן מערבית, ואל פני המזבח שהוא קרן דרומית, ונמצא שטעונה הגשה לקרן מערבית דרומית (זבחים סג:): והרים ממנו. מן המחובר, שלא יביא עשרון אחד בשני כלים (מנחות כד.). ושלא יעשה מדה לקומץ (שם יט:):

בקמצו. שלא יעשה מדה לקומץ (יומא מז.):

[מובא בפירושו לפרק ב' פסוק ב'] מלא קמצו. יכול מבורץ מבצבץ ויוצא לכל צד ת"ל במקום אחר והרים ממנו בקמצו (ויקרא ו) לא יהא כשר אלא מה שבתוך הקומץ אי בקמצו יכול חסר ת"ל מלא הא כיצד חופה ג' אצבעותיו על פס ידו וזהו קומץ במשמע ל' העברית:

מסלת המנחה ומשמנה. מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה (סוטה יד:): המנחה. שלא תהא מעורבת באחרת (ת"כ): ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר. מלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו. ולפי שלא פירש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא, הוצרך לשנות פרשה זו לכלול כל המנחות כמשפטן (ת"כ):