| הָבָה נֵרְדָה |
| | פירוש. מדוע נכתב בלשון רבים? |
| | | רש"י |
| | | | הבה נרדה. בבית דינו נמלך מענותנותו יתירה: הבה. מדה כנגד מדה הם אמרו הבה נבנה והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה: |
| | | אבן עזרה |
| | | | הבה נרדה. דבור השם עם המלאכים: |
| וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם |
| | מהו הבנין הדקדוקי של "ונבלה" |
| | | רש"י |
| | | | ונבלה. ונבלבל נו"ן משמש בלשון רבים וה"א אחרונה יתירה כה"א של נרדה: |
| | | אבן עזרה |
| | | | ומלת ונבלה שם שפתם. כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל. וכמוהו ונבקה רוח מצרים וכן אבלה נבלה וזה רחוק. כי מה טעם נרד ותתבלבל לשונם ולשונם לא נבלה בעבור הירידה. רק ונבלה כמו ונעשה. והראיה שאמר בסוף כי שם בלל יי' וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל. והיה ראוי להיותו שלם ונבלילה. ובבילוע הכפל ונבלה על משקל ונסבה את ארון ה' ובחסרון הכפל ונבלה שם ויפה תרגמו הזקנים ואבלה תחת ונבלה. ואילו היה כדברי המדקדקים למה חסרו הנו"ן. |
| אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: |
| | מדוע אי-שמיעה לבדה תגרום לפיזור? |
| | | רש"י |
| | | | לא ישמעו. זה שואל לבינה וזה מביא טיט וזה עומד עליו ופוצע את מוחו: |
| | | אבן עזרה |
| | | | ויש אומרים שנהפך לבם לשנוא זה את זה וכל אחד חידש לשון. ויש אומרים כי המלמד לאדם דעת שכחם דעת לשונם. והנכון בעיני שנפוצו משם ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל וקמו מלכים אחרים ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם והוא טוב להם וכן אמר ומלאו את הארץ: |
| | | ספורנו |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק ו'] הן עם אחד. כי אמנם הבטול המפר עצת גויים ומניא מחשבות הוא המחלקת הקורה ביניהם, אם לסבת הדתות ואם לסבת הלשונות. והנה אלה היו עם אחד בענין הדת, כי היו כלם מסכימים בדעת אנשי הצאב"ה, ועם זה היו כלם מסכימים בלשון. וזה החלם לעשות. וגם כן נמצאה לכלם עתה זאת ההתחלה שעשו בהסכמת כלם. ועתה לא יבצר מהם. אם כן אין מונע להם מהשלים כונתם ותהיה אותה עבודה זרה אשר יבחרו כללית לכל מין האדם, ולא יפנה אחד מהם לדעת את הבורא יתברך ולהבין כי יוצר הכל הוא. והפך זה יקרה כשתהיה מחלקת בין האמות בענין אלהי הנכר, כי כל אחת מהנה תחשב שיש אלהי האלהים שכל האלוהות מסכימים לדעתו, ובו ישלם סדרם וסדר המציאות, כאמרו "כי ממזרח שמש ועד מבאו גדול שמי בגוים" (מלאכי א, יא). |
|