| וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן |
| | מדוע בני אהרון לא הוזכרו כאן? |
| | | רמב"ן |
| | | | מאיל המלואים אשר לאהרן. לא הזכיר בניו, והאיל הוא מלואים לכלם, והטעם, כי יצוה הכתוב ולקחת את חזה התנופה מאיל המלואים בעבור שהוא לאהרן, ואין החזה ראוי לו, כי לא יהיה לבעלים. ואחר שנתן טעם שאינו ראוי שיהיה לאהרן אין צורך לומר שלא יהיה לבניו, כי אחריו יזכו הם. ולמטה אמר (בפסוק כז) מאשר לאהרן ומאשר לבניו, כלומר כאשר לוקח מקרבן כלם החזה ושוק, כן יקחו הם האב והבנים מקרבנות המקריבים על ידם: |
| | | אבן עזרה |
| | | | ולקחת מאשר לאהרן. ולא הזכיר בניו כי הוא העיקר. |
| וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְהָיָה לְךָ לְמָנָה: |
| | פירוש "תנופה" |
| | | רש"י |
| | | | תנופה. לשון הולכה והבאה. וינטלי"ר בלע"ז (שויינגען): |
| | פירוש "למנה" |
| | | אבן עזרה |
| | | | ומלת למנה לחלק: |
|