| כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: |
| | מה "כל" מלמדנו? |
| | | רמב"ן |
| | | | וטעם כל אלמנה. אפילו עשירה בעלת נכסים, כי דמעתה מצויה ונפשה שפלה. |
| | פירוש "תענון" |
| | | רשב"ם |
| | | | לא תענון. כמו למען ענותו בסבלותם |
| | | ספורנו |
| | | | לא תענון. אם ענה תענה אתו. אם כשתענה את היתום תהיה כונתך לענותו בלבד, אבל אם תענהו ליסרו ולהיטיב לו, אין זה אלא גמילות חסדים. |
| | מדוע איסור זה נאמר דווקא כלפי אלמנות ויתומים? |
| | | רש"י |
| | | | כל אלמנה ויתום לא תענון. הוא הדין לכל אדם אלא שדבר הכתוב בהווה לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם: |
| | | רשב"ם |
| | | | ודיבר הכתוב בהווה: |
| | מדוע פסוק זה כתוב בלשון רבים, והפסוק הבא – בלשון יחיד? |
| | | בעלי טורים |
| | | | לא תענון. בנו"ן, לשון רבים. אם ענה תענה אותו, לשון יחיד. לומר אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. ד"א לומר שכל ישראל ערבים זה בזה, שאפילו אם ענה האחד כאילו ענו כולם: |
| | סדר הפסוקים |
| | | אבן עזרה |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק כ'] וזכור כי גרים הייתם כמוהו. וכאשר הזכיר הגר שאין לו כח ככה היתום והאלמנה שהם ישראלים ואין להם כח. |
| | | רמב"ן |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק כ'] והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לפסוק כ'] וצרף אליו האלמנה והיתום לפי שכולן תשושי כח והבריות מקילין בהם להרע ולהצר אותם והנה דמעתם מצויה כי שערי דמעה לא ננעלו ועל כן צריך אדם להזהר בהם להיטיב ולהתחסד עמהם בין בגופו בין בממונו וכן הזכיר הנביא (ישעיה נח) הלא פרוס לרעב לחמך והזכיר עוד (שם) ותפק לרעב נפשך אם יש לך ליתן לו לחמך תן, ואם לאו נפשך שיזמין עצמו להמציא לו קורת רוח בדברים. |
|