| כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם |
| | פירוש. מהו לשון "בער", ומהו הבנין הדקדוקי של תיבה זו? ממה נובע הנזק כאן? |
| | | רש"י |
| | | | כי יבער. את בעירה: ובער. כולם לשון בהמה כמו אנחנו ובעירנו: כי יבער. יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלו או בשלוח את בעירה או בביעור. ופירשו רבותינו ושלח הוא נזקי מדרך כף רגל. ובער הוא נזקי השן האוכלת ומבערת (ב"ק ג): |
| | | בעלי טורים |
| | | | ובער. ב'. הכא. ואידך ובער עליה הכהן (ויקרא ו, ה). אע"פ שאנו דורשין אותו על שן ורגל שדרסה על הפירות והזיקתן, ה"ה כל מיני היזק שאם היה לו שם עצים והפסידתן חייב עליהם: |
| | | רשב"ם |
| | | | כי יבער. מאכיל את בעירו בשדה אחר: |
| | | אבן עזרה |
| | | | ואומר כי יבער איש מגזרת אנחנו ובעירנו. והוא מהבנין הדגוש: |
| | | אור החיים |
| | | | כי יבער איש וגו'. יתבאר על דרך מה שאמרו בהכונס (ב"ק נ"ו:) אמר רב המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו וכו' חייב, ואמרו שם אפילו קם לה באפה ואפילו הכישה חייב, והוא אומרו כי יבער איש פירוש אפילו אם [אין] הבעיר שלו. ואומרו ושילח את בעירו פירוש ואפילו לא העמיד ולא קם לה באפה ולא הכישה אלא ששלחה לנפשה ולא שמרה מלכת והיא מעצמה ביערה בשדה הזולת אם הבהמה שלו כאומרו בעירה בכינוי חייב מיטב וגו': |
| | | ספורנו |
| | | | כי יבער איש שדה או כרם. בתוך שלו. ובער בשדה אחר. אף על פי שיצאה הבהמה מאליה אל שדה אחר. |
| | מדוע הובא דין זה כאן? |
| | | אבן עזרה |
| | | | כי יבער. גם זה דבק באשר למעלה שהזכיר שיבא הנזק על יד השור. |
| וְשִׁלַּח אֶת בעירה בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר |
| | פירוש "בשדה אחר" |
| | | רש"י |
| | | | בשדה אחר. בשדה של איש אחר: |
| | | אבן עזרה |
| | | | וטעם ובער בשדה אחר. אדם אחר. וכמוהו ואתם בערתם הכרם: |
| | | ספורנו |
| | | | כי יבער איש שדה או כרם. בתוך שלו. ובער בשדה אחר. אף על פי שיצאה הבהמה מאליה אל שדה אחר. |
| מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: |
| | איך מתבצע התשלום? מהם המקרים בה נוקטים בשיטה זו? |
| | | רש"י |
| | | | מיטב שדהו ישלם. שמין את הנזק ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו ישלם לו ממיטב שדותיו אם היה נזקו סלע יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו. למדך הכתוב שהניזקין שמין להם בעידית (ב"ק ז): |
| | | רשב"ם |
| | | | מיטב שדהו וגו'. מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף כך פירשו רבותינו. ולפי פשוטו משמע לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק: |
| | | ספורנו |
| | | | מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. שהשן והרגל מועדות ברשות הנזק. |
| | למי מתייחס "שדהו" – למזיק או לניזק? |
| | | רשב"ם |
| | | | מיטב שדהו וגו'. מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף כך פירשו רבותינו. ולפי פשוטו משמע לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק: |
| | מדוע מחייבת התורה לשלם מן העידית? מדוע תשלום בעל חוב מבינונית וכתובת אשה מזיבורית? |
| | | רבינו בחיי |
| | | | מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. הוכיחו רז"ל מכאן הנזקין שמין להם מן העדית שאם היית אומר בבינונית או בזבורית יהיה כל אחד ואחד גוזל את חברו עידית שלו וישלם מן הזבורית או מן הבינונית, לכך אמרה תורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם שיתחייב לשלם לנגזל מן העידית שלו, כדי שיאמר מפני מה אני גוזל וחומס למחר ב"ד יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, וזה ששנינו הנזקין שמין להם בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית, דין בעל חוב שיהיה נפרע מן הזבורית מן התורה שנאמר (דברים כד) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, מה דרכו של בעל הבית להוציא פחות שבכלים, אבל תקנו חכמים שיהא נפרע מן הבינונית שאם תאמר מן הזבורית תנעול דלת בפני לוין, כתובת אשה בזבורית מה טעם שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא: |
|