| אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ: |
| | פירוש. מהן ההגבלות של ההיתר שבפסוק הקודם? |
| | | רש"י |
| | | | בשר בנפשו. אסר להם אבר מן החי כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר: בנפשו דמו. בעוד נפשו בו: בשר בנפשו לא תאכלו. הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו הרי דם מן החי: |
| | | רמב"ן |
| | | | אך בשר בנפשו דמו. כתב רש"י בעוד נפשו בו. בשר בנפשו לא תאכלו, הרי אבר מן החי, ואף דם לא תאכלו, הרי דם מן החי. אם כן יאמר בשר בנפשו ודמו לא תאכלו. וזה כפי הפשט איננו נכון, ולפי המדרש איננו אמת, שלא נצטוו בני נח אלא על אבר מן החי כדברי חכמים (סנהדרין נט.), לא על דם מן החי כדברי רבי חנינא בן גמליאל (שם). אבל פירושו: אך בשר בנפשו, שהיא דמו, לא תאכלו, כי נפש כל בשר דמו הוא: |
| | | אבן עזרה |
| | | | אך בשר בנפשו דמו. כן טעמו אך בשר עם נפשו שהוא דמו לא תאכלו. כטעם לא תאכל הנפש עם הבשר. כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. וזאת הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף: |
| | | רבינו בחיי |
| | | | והזכיר אך בשר בנפשו דמו. ביאר שלא התיר הנפש רק הבשר שהוא הגוף בלבד, ועל כן אסר אבר מן החי. והוצרך להזכיר: |
| | | ספורנו |
| | | | אך בשר בנפשו. אך בשר של חי בעודו עם נפשו, שהוא חי, דמו, וגם כן דמו שפרש בעודו חי, לא תאכלו, אבל פרש מן המת מתר לבני נח. |
| | היכן נצטוו ישראל בעניין זה? מהו טעם האיסור? |
| | | רבינו בחיי |
| | | | [מובא בפירושו לדברים פרק י"ב פסוק כ"ג] ולא תאכל הנפש עם הבשר. שעורו ולא תאכל הבשר שנחתך מהבהמה בעוד שנפשו בו, ואפילו לאחר שימות החי, וזו אזהרת אבר מן החי שנאמר לבני נח בפסוק (בראשית ט') אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, והטעם לפי שהוא ענין אכזריות ומוליד תכונה רעה בנפש למי שרגיל בכך. ואמר לא תאכלנו, והוא אזהרה לדם האברים: |
|