ותבא אליו היונה לעת ערב וגו'. מה איכפת לנו בזה אם בערב היא באה ובבקר היא שבה או להפך, וכפי הנראה שהביאה אליו עלה זית להוציא מהם אורה אשר לעת ערב דווקא צריכין אליו, כי למ"ד צהר היינו חלון, קשה בלילה מה יאיר לו, ע"כ פירש בחזקוני צהר לשון יצהר שהיה מדליק שמן בתיבה בלילה וביום נכנס האור דרך חלון התיבה כמ"ש ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה. וראיה לדברי אלה מה שמסיק במדרש תנחומא (ה) ובילקוט פרשת תצוה על פסוק עיניך יונים (שיר ד א) מה היונה הביאה אורה לעולם כך אתם הביאו שמן זית והדליקו נרות לפניו כו' וקשה מנא ליה לבעל מדרש זה שהיונה הביאה אורה לעולם ואיך למד זה מפסוק והנה עלה זית טרף בפיה. אלא ודאי שלמד זה ממה שנאמר לעת ערב כאמור.

טרף בפיה. יש אומרים שהיא מלה מוכפלת בטעם כמו אדמת עפר ויפרשו טרף כמו עלה זית וכן כל טרפי צמחה. והראיה שיש תחת הרי"ש קמ"ץ גדול כמו זהב ועשן. והנכון בעיני שיהיה הבי"ת נוסף כבי"ת ברוחו שמים שפרה. והוא באחד, ובא בקמץ. כמו כי הוא טרף, אריה שאג וחבריהם. או יהיה טרף קמץ בעבור שהוא תואר השם כמו חכם והטעם כמו טרף כי יש תואר דומה לפועל ויש תואר דומה לפעול:

טרף בפיה. אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה כמו (שה"ש ה) כיונים על אפיקי מים רוחצות (יחזקאל ז') כיוני הגאיות כלם הומות (הושע ו') כיונה פותה: טרף. חטף ומדרש אגדה ל' מזון ודרשו (עירובין י"ח) בפיה ל' מאמר אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם:

טרף בפיה. כתב רש"י אומר אני שזכר היה ולכך קורא אותו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה הוא. טרף, חטף. ומדרש אגדה לשון "מזון", ודרשו "בפיה" לשון מאמר, אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ובידו של הקב"ה ואל יהיו מתוקים כדבש ביד אדם: ואין כל זה נכון בעיני, כי חזרת זכר היונים מנקבה לזכר במקום אחד מן הפרשה אין בו טעם, ואם הלשון לקרוא כלם בשם הנקבות למה שינה בכאן. וכן מדרשם בהגדה, לא שיעשו "בפיה" לשון מאמר כלל, אבל מדרשם מפני שהביאה העלה הזה, כי אם נאמר שאירע כן, לא על חנם פירש אותו הכתוב, כי היה לו לומר והנה עלה טרף בפיה. והזית איננו בא מן האילנות הגבוהים מאד שישכנו בו העופות לארך דליותיו. ולכך אמרו כי היה בזה רמז שהעופות נוח להם להיות מזונותם מרים כלענה ביד הקב"ה ולא שיהיו טובים בידי אדם, וכל שכן בני האדם שאין רצונם להתפרנס זה מזה: ולשון בראשית רבה (לג ו) אמר רבי אבהו, אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה או קנמון או פפולסמון, אלא רמז רמזה לו, נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידך. אבל בגמרא (סנהדרין קח:) הוסיפו מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא, דכתיב (משלי ל ח) הטריפני לחם חקי, כי מפני הטעם שאמרנו עשו לזה סמך, מלשון "הטריפני", ירמוז כאילו אמר והנה עלה זית טרף בפיה: ופשוטו של מקרא פרשו בו (אונקלוס, הראב"ע, והרד"ק) שהוא תאר לעלה, והנה עלה זית טרוף בפיה. וסמך לדבר שהוא קמוץ כי כן משפטו, אבל נמצא מהם בזרות, כי הוא טרף וירפאנו (הושע ו א), והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה כג), על שגגתו אשר שגג (שם שם יח), וזולתם רבים:

ומה שפי' רש"י, אמרה היונה יהיו מזונותי מרורים כזית כו' אין הפירוש שאמרה כך בפיה כי היונה לא בעלת דברים היא מתמול שלשום אלא שאנו מבינים ממה שהביאה למאכלה עלה זית מאכל מר מאד וכי לא ידעה היונה שיש לה ארוחת תמיד על שלחנו של נח דבר יום ביומו אלא ודאי שלכך בחרה במאכל מר זה לפי שהיה בידי שמים ולא בידי בשר ודם.

והנה עלה זית טרף בפיה. מפשוטו של פסוק זה יראה שלא נעקרו האילנות ולא נמחו במבול, כי לא היה שם נחל שוטף, בעבור כי נתמלא כל העולם מים. אבל בבראשית רבה (לג ו) אמרו מהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר, מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא, הוא שהקדוש ברוך הוא אמר ליחזקאל בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד). רבי ביריי אמר, נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. והנה כוונתם שנעקרו האילנות ונמחו במקומות המבול, ואף כי יהיה העלה נבל. וכן אמרו (ב"ר ל ח) אפילו איצטרובולין של ריחים נמוחו במבול, ודרשו בו אבנים שחקו מים (איוב יד יט): ומאמרם "דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא", שלא היה עליה גשם המבול, כדכתיב לא גושמה, ולא נפתחו בה מעינות תהום רבה, אבל המים נתפשטו בכל העולם וכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, כמו שכתוב מפורש (לעיל ז יט), ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים שלא יבאו בה. וכך אמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק כג), ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים אלא נתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה, שנאמר בן אדם אמור לה. והנה לדעת רבי לוי, מפני שלא ירד בארץ ההיא הגשם השוטף ולא נפתחו עליה ארובות השמים, נשארו בה האילנות, ובכל העולם נשברו ונעקרו במבול ומטרות עזו: ואני תמה על מאמרם "מגן עדן", אם כן לא ידע נח שקלו המים מעל הארץ, כי שם לא נכנסו מי המבול. ואולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו שם המים, וכאשר קלו המים נפתחו. ומדעתם זו אמרו שם (ב"ר לו ג) ויטע כרם (להלן ט כ), ומהיכן היה לו, אמר רבי אבא בר כהנא בכניסתו לתיבה הכניס עמו זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופיות לזתים:

והנה עלה זית טרף בפיה. כיון שנגזר אבדן ומחייה על האדם ועל כל מה שבארץ, אין צריך לומר שנעקרו האילנות ונמחו לגמרי עד שהוצרכו רבותינו ז"ל לומר (ב"ר כח ג, והובא גם ברמב"ן (בפסוק זה-עמ' ס).) שאפילו אצטרובולין של רחים נמחו במבול, ודרשו בזה (במדרש שם לא הביאו פסוק זה, אלא: ויאמר ה' אמחה את האדם -לעיל ו, ז, והרמב"ן הביא הפסוק שלפנינו.): אבנים שחקו מים (איוב יד יט). ואין צריך לומר כי העלה נבל (ירמי' ח יג), וא"כ מהיכן הביאה אותו. אמרו במדרש (ב"ר לג ט, והובא כל ענין זה גם ברמב"ן בפסוק זה.): רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דארץ ישראל במיא דמבולא, שכך אמר הקב"ה ליחזקאל: בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם (יחזקאל כב כד),,לא מטהרה' פירוש שלא נבקעו מעינות תהום,, ולא גושמה', שלא ירד עליה מטר מן השמים מגשם המבול. אבל בודאי מי (מי, בד"ט: כי. "ובשאר ד"ר כמו לפנינו: "מי".) המבול שבשאר ארצות נכנסו לתוכה, שהרי הכתוב מעיד בכאן: ויכסו כל הרים הגבוהים אשר תחת כל השמים (לעיל ז יט). ולפי שלא ירד מן השמים הגשם השוטף שהיה משבר כל האילנות, לכך לא נעקרו האילנות משם מפני המים הבאים שם משאר ארצות, ולפיכך לקחתו מהר המשחה, הוא הר הזיתים, וזהו שאמר: וידע נח כי קלו המים וגו'. ועוד דרשו (ב"ר לג ט, והובא כל ענין זה גם ברמב"ן בפסוק זה.): מגן עדן הביאה אותו. ויש לתמוה בזה (הוקשה גם לרמב"ן (עמ' ס).) מהיכן היה יודע נח כי קלו המים כיון שמי המבול לא נכנסו בגן עדן, וכתב הרמב"ן ז"ל: אולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו בו (בו, ברמב"ן: שם.) המים וכאשר קלו המים נפתחו, ע"כ. ומלת,טרף' היה ראוי שיאמר: טרפה בפיה, אבל הוא שם התואר כמו טרוף, ועל כן הוא קמוץ. והיה הכתוב ראוי לומר: והנה עלה טרף בפיה, והיה מפסיק זה לידיעת נח כי קלו המים, כי מאחר שלקחה עלה מן האילן איזה אילן שיהיה בידוע כי קלו המים, ולמה הוצרך להכיר שם האילן שהיה זית, ועל זה התעוררו רבותינו ז"ל במדרשם ואמרו (הלשון שלפנינו נורה שרבינו כיוון ללשון אגדה הובא ברש"י.): רמז רמזה לו, אמרה: מוטב יהיו מזונותי מרורין כזית ובידו של הקב"ה, ואל יהיו מתוקים כדבש ביד בשר ודם. עשו חכמים,בפיה' לשון מאמר. ועוד דרשו במדרש (ב"ר לג, ט, אם שינויים.): אמר רבי אבהו מאילן (בב"ר (וכן הובא ברמב"ן): אילו מגן עדן הביאה אותו, לא היתה מביאה וכו'.) מגן עדן הביאה אותו, ולא היה לה להביא דבר מעולה או קנמון או פולסמין, אלא רמז רמזה לומר מר מזה תחת ידי הקב"ה ולא מתוק מתחת ידיך, ויהיה טרף מלשון מזונות, כענין שכתוב הטריפני לחם חקי. והנה יש בזה ק"ו לבריות שאם העופות נוח להם זה, עאכ"ו בני אדם שהם בעלי שכל וידיעה ומדת הבשת פרושה על פניהם שאינם רוצים להתפרנס זה מזה:

[מובא בפירושו לפסוק ו'] אבל קשה לי דמאחר שצ"ל שהיו אילנות על ההרים ונתראו קודם שנראו ההרים כדפי' רש"י מדוע לא כתב יום ראיית האילנות כמו שכתב יום ראיית ההרים וכי תימא שלא נשאר שום אילן כי אם זית כדכתיב וימח וגו' כי כן משתמע לפרש דגבי ויטע כרם שכשנכנס נח בתיבה הכניס עמו חבילי זמורות מכלל דלא נשארו אילנות ומשום ראית אילן אחד לא כתב יום ראיתו. מ"מ ק"ל מפני מה נשאר זית משאר אילנות. וא"ת שנשאר בזכות שעתידין לעשות מפירותיו שמן למאור גם כרם עתידין לעשות מפירותיו נסכים. ומיהו י"ל שכרם היה לו תקנה בהכנסת זמורות לתבה אבל לזית לא היה יכול נח לעשות תקנה זו כי תתיבש בשנת המבול יותר מכרם ולכך נשאר זית ולא כרם:

והנה עלה זית טרף בפיה. מלשון כל טרפי צמחה יבש שהוא מתפרש סמדר ולכך ידע נח כי קלו המים. שאם לא כן אלא על הגדול מנא ידע והלא שמא על המים מצאו אלא לפי שראהו סמדר ידע כי מאילן נטלו: