
 | וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר |
|  | מהו הבנין הדקדוקי של "מתה"? |
| |  | רשב"ם |
| | |  | מתה. טעמו למעלה שהוא לשעבר. אבל מתה אנכי להבא טעמו למטה ומתה עלי רחל טעמו למעלה והוא לשעבר: |
|  | מה התורה רוצה ללמדנו שהדגה מתה – הרי ידוע שדגים לא יכולים לחיות בתוך דם? |
| |  | אור החיים |
| | |  | והדגה וגו' מתה. הכונה בזה לומר כי היה להם סימן במעשה זה כי לא היה מעשה שדים ולא מעשה כשפים כי מעשה שנים אלו יהיו דמיון ולא ממש והדמיון יהיה לעין הרואים לא שיהיה ממש דם שיהרוג כל שותיו ואפי' דגים, לזה אמר והדגה וגו' מתה ויבאש היאור, וזה יהיה להם לאות עולם כי מעשה אלהים המה פעולה צודקת ולא דמיון. עוד אמר ויהי הדם בכל ארץ מצרים וגו' כי אפי' במרחצאות ובאמבטאות. ואולי כי ירצה עוד לומר שהדם ההוא שנעשה מהמים הגם שהיו נוטלים אותו ממקום זה ונותנים אותו במקום אחר וחוזרים וכו' וכל דבר שיהיה ממעשה שדים יבטלהו שינוי מקום ובפרט כשיניחוהו בארץ כידוע (זהר ח"ב קצ"ב) ומה שלפנינו היה הדם בהויתו בכל ארץ מצרים: |
| |  | רבינו בחיי |
| | |  | [מובא בפירושו לפסוק י"ז] הנה אנכי מכה במטה אשר בידי. הנה אנכי בגזרתי למדך שנהפכו המים לדם במראה, בטעם, ובריח. במראה שנאמר ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו כי ראו כן בעיניהם, בטעם שנאמר והדגה אשר ביאור מתה הדגים חיים בקרירות המים וכיון שנהפכו לדם שתו הדגים ממנו וחיותם אינו אלא במים צוננים וכיון שנהפך הצונן לחמימות מתו מיד, ובריח שנאמר (שמות ז) ויבאש היאור: |
 | וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: |
|  | מה הפיסקה מוסיפה לדברים שנאמרו עד כה בפסוק? |
| |  | אור החיים |
| | |  | [עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מה התורה רוצה" וכו'] |
|