לא תאספון. כתוב באל"ף והמנהג להיותו בוי"ו ושניהם מתחלפין ביו"ד

לא תאספון לתת תבן. יתכן כי הגזרה הזאת לא עמדה כי אם פעם אחת שיעשו הלבנים ולא ינתן להם תבן וזהו תוספת האל"ף, כן פירש רבינו חננאל:

תבן. אשטובל"א היו גובלין אותו עם הטיט: לבנים. טיוול"ש בלע"ז (ציעגעלשטיינע) שעושים מטיט ומייבשין אותן בחמה ויש ששורפין אותן בכבשן:

לתת תבן. תבן היו מערבים בחומר ועושין ממנו לבנים:

ומנהג בוני עפר לערב עמו תבן או קש שיעמידנו: ללבון. מגזרת לבנה. ובנין הלבנים חזק מהאבנים כי בנין העפר יזיקהו המים ובנין האבנים יזיקהו האש וכן כתוב ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר.

ודע כי יש שמות לא ישתנו ממעלתם באתנח או בסוף פסוק בבעלי קמץ קטן. כמו ספר. ובבעלי פתח קטן כמו צדק. והנה כן תבן וטעמה לא נודע רק ככה נמצאו:

כתמול שלשום. כאשר הייתם עושים עד הנה:

[מובא בפירושו לפרק א' פסוק י"א] וק"ל דכתב בפרך בפה רך בתחלה אמר להם פרעה לכל אחד מכם אני נותן מכל לבנה שיעשה ובאו כלן ודחקו עצמן מפני חמוד השכר ועשו יותר מדאי וכיון שראה פרעה כך אמר להם השלימו חקכם ללבון כאשר בהיות שכר נתן לכם:

וקששו. ולקטו:

וקששו. מגזרת קש מבעלי הכפל: