בזאת יבא אהרן וגו'. ואף זו לא בכל עת כי אם ביום הכפורים כמו שמפורש בסוף הפרשה בחדש השביעי בעשור לחדש:

בזאת. גימטריא שלו ארבע מאות ועשר רמז לבית ראשון:

בזאת. עולה ת"י רמז לבית ראשון שעמד ת"י שנה:

סוד בזאת יבא אהרן אל הקדש. כסוד, זאת אות הברית אשר הקימותי (בראשית ט יז), וכבר פירשתיו (שמות לא יג): ורבותינו רמזו בו, אמרו בויקרא רבה (כא ו) רבי יודן פתר קראי בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות בידו. בזכות התורה, וזאת התורה (דברים ד מד). ובזכות מילה, זאת בריתי אשר תשמרו (בראשית יז י). בזכות שבת, אשרי אנוש יעשה זאת (ישעיה נו ב). בזכות ירושלים, זאת ירושלים (יחזקאל ה ה). בזכות שבטים, וזאת אשר דבר להם אביהם (בראשית מט כח). בזכות יהודה, וזאת ליהודה (דברים לג ז). בזכות כנסת ישראל, זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז ח). בזכות התרומה, וזאת התרומה (שמות כה ג). בזכות המעשרות, ובחנוני נא בזאת (מלאכי ג י). בזכות הקרבנות, בזאת יבא אהרן. וזה צריך פירוש ארוך, אבל כבר הכל מבואר בדברינו:

בזאת. רמז לבית ראשון שיתקיים ת"י שנים בגי' של בזא"ת:

בזאת יבא אהרן אל הקדש. ע"ד הפשט בזאת במדה הזאת, כלומר בסדור הקרבנות והמעשים וכל סדר יום הכפורים שהוא מסדר והולך: ועל דרך המדרש בזאת, בית ראשון היה קיים ת"י שנה כמנין בזא"ת, יבא לרמוז זמן עמידת המקדש העתיד הקרוב: וע"ד הקבלה בזאת היא כנסת ישראל, והעד על זה לשון יבא כי משם יתחיל ויעלה ויבא אל הקדש שהיא החכמה, והיא מקור הברכה, והוא שכתוב (תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה', ומזה אמרו חכמי האמת במדרש, והוא באור לזה בזאת יבא אהרן אל הקדש, כשהיה כהן גדול נכנס לבית קדש הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו, בזכות התורה, שנאמר (דברים ד) וזאת התורה, בזכות מילת שנאמר (בראשית יז) זאת בריתי אשר תשמרו, בזכות שבת שנאמר (ישעיה נו) אשרי אנוש יעשה זאת, בזכות ירושלים שנאמר (יחזקאל ה) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה, בזכות השבטים שנאמר (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם,בזכות יהודה שנאמר (דברים לג) וזאת ליהודה, בזכות ישראל שנאמר (שיר ז) זאת קומתך דמתה לתמר, בזכות התרומה שנאמר (שמות כה) וזאת התרומה, בזכות המעשרות שנאמר (מלאכי ג) ובחנוני נא בזאת, בזכות הקרבנות שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. כל הדברים האלה רומזים אל המדה הזאת כי ענין אחד לכלם והכל הולך אל מקום אחד, הוא העשירי קדש שמשם יבא אל הקדש, וזה מבואר:

[עיין בפירושו לפסוק א' תחת הכותרת "מדוע כתוב שוב" וכו']

בזאת יבא אהרן. טעם שהזכיר אהרן ולא סמך על זכרונו בתחלת הענין, לצד שמה שקדם במצוה לא היה אלא לאהרן לבדו שלא יכנס ולא ימות, ואין מצוה זו נוגעת לזולתו, ומכאן ואילך לא לאהרן לבד באה המצוה אלא גם לכל ישראל כי הוא צורך ישראל לכנס לבית קדשי קדשים לכפר עליהם אחת בשנה, ויצו האל לעמו לעשות החוקים האמורים שיכניסו אהרן בפר וגו' כתנת בד קודש וגו' ודרשו ז"ל (תו"כ כאן) משל קודש שהיא תרומת הלשכה, וכפי זה יתחייב הכתוב להזכיר שם המצוה בכינוי להם:

בפר בן בקר. אין פירושו שיביא הפר אל הקדש רק שיתן משלו בתחלה פר חטאת לכפר עליו ועל הכהנים ויש אומרים גם הלוים בעבור שמצאו ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי והוא רחוק רק הלוים יחשבו עם ישראל:

בזאת יבא.. בפר בן בקר. בהקדשת פר לחטאת ואיל לעלה, ולבישת הבדים שאין בהם צבע ולא ציור מלאכותיי. כי אמנם לא יאחר כהן גדול להכנס לפנים עד אחר הקרבת העולה (להלן פסוק יד), אבל יכנס להקטיר הקטרת תיכף אחר שחיטת החטאת.

בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר וגו'. ואמרו במדרש (ויק"ר כא יא) פר כנגד אברהם, שנאמר (בראשית יח ז) ואל הבקר רץ אברהם. ואיל כנגד יצחק, שנקרב תמורתו איל, ושני שעירי עזים כנגד יעקב, שנאמר בו (שם כז ט) וקח לי משם שני גדיי עזים. כוונת מדרש זה לומר כשם שמצינו שגם למשה לא נראה ה' כ"א בזכות האבות כמ"ש (שמות ד ה) למען יאמינו כי נראה אליך ה' אלהי אבותם אלהי אברהם וגו', כך כהן גדול ביוה"כ נראה אליו ה' בזכות האבות. ויש בכולם רמז ליו"כ כי מ"ש ואל הבקר רץ אברהם סובר מדרש זה שהיה ביו"כ כי גם רז"ל דרשו (בפרקי דר"א כט) בעצם היום נימול אברהם שנימול ביו"כ, וסובר שכל המעשה מן וירא ה' אל אברם באלוני ממרא הכל היה ביום אחד ואע"פ שעשה סעודה ביום ההוא מ"מ אחר שלא נתנה התורה עדיין היה מחמיר על עצמו ולא על אחרים. ואיל של יצחק יש במדרש שהיה המעשה ההוא ביום כיפורים (עיין ילקוט ראובני פר' וירא כב יד) וראייתו מן פסוק אשר יאמר היום בהר ה' יראה. שבכל שנה ביום זה ה' יראה כי בענן יראה שמה ה'. ושני שעירים של יעקב אמרו במדרש (בר"ר סה יד) שני גדיי עזים טובים. טובים לך וטובים לבניך טובים לך שעל ידיהם תקבל הברכות וטובים לבניך שעל ידיהם מתכפר להם ביו"כ, ומאז הובטח יעקב על כפרת יום קדוש זה על ידי שני שעירים.