ותאכלנה. סימן שתהא כל שמחת השבע נשכחת בימי הרעב:

ותאכלנה הפרות. על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות. ואיננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן. ונשכח כל השבע, ולא יודע השבע, פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע, כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות, רק היו להן למחיה, אילו לא אכלו אותן היו מתות בכחשיהן. ולא כדברי רש"י שאמר ונשכח כל השבע, הוא פתרון הבליעה:

[מובא בפירושו לפסוק ג'] ותעמדנה אצל הפרות. בצדן וקרוב להן. והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב, ואף על פי שלא סיפר זה ליוסף. ואולי המראה והסיפור היו שוים והכתוב לא יחוש, כאשר הוסיף בסיפור ולא נודע כי באו אל קרבנה, וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות:

[מובא בפירושו לפסוק כ"א] ולא נודע כי באו אל קרבנה. כך אמר פרעה עכשיו ליוסף. עתה אני זוכר כי בשעת החלום נדמה כאילו לא באו אל קרבנה. אבל למעלה לא היה ראוי לכתוב אלא ראית האכילה שראה שזו אוכלת זו אבל מה שחשב פרעה בלבו על מה שהיה תמיה שמראיהן רע כבתחלה לא היה ראוי לכתוב:

וייקץ פרעה. ויישן מיד ויחלום וגו' בין שינת מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי ואז וייקץ פרעה לבסוף והנה חלום אבל עד עתה לא ידע: